כלי חמדה שמות קסח

לא יוצרכו למסירת הנפש. ומעתה ה"נ למה הוצרך הריטב"א ז"ל לזה דהב"ד היו אנוסים שלא לקדש נימא להיפך דהב"ד לא היו אנוסים שלא לקדש החודש רק דאוה"ע אנסו את ישראל לבטל יוה"כ וכיון דהב"ד לא היו אנוסים א"כ ע"ז ל"ש שעת הגזירה וא"כ הב"ד יכולין שלא לקדש את החודש וממילא לא יהי' יוה"כ ויהי' א"ש אפי' א"נ דאפי' בשוא"ת חייבין למסו"נ בשעת הגזירה ועכ"פ מדת חסידות איכא לכ"ע כמבואר במדרש הובא ברמב"ן על התורה פרשת יתרו מ"ל יוצא ליהרג על שמלתי את בני וכו' [ודעת הרמב"ן ז"ל שם נראה דלדינא חייבין למסו"נ אפי' בשוא"ת בשעת הגזירה וכ"כ בזה במק"א ואכ"מ] מ"מ כיון דלא היתה הגזירה על הב"ד שלא לקדש את החודש א"כ פשיטא דהב"ד יכולין לבטל שלא לקדש את החודש וממילא לא יהי' יוה"כ

אמנם לאחר העיון נראה דדבר גדול דיבר הריטב"א ז"ל דס"ל דנהי דחז"ל יכולין לעקור ד"ת בשוא"ת מ"מ כיון דצריך טעם וסייג לזה ואל"כ אין יכולין לעקור ד"ת אפי' בשוא"ת כמוש"כ התוס' יבמות (דף פ"ט) א"כ י"ל דהכא אם לא היו הב"ד אנוסים שלא לקדש את החודש היו חייבין לקדש את החודש ואע"ג דעיד"ז יהיו חייבין כל ישראל למסו"נ על קידוש השם מ"מ כיון דמסיה"נ על קידוש השם הוא המעלה הגדולה שאין לך למעלה הימנה א"כ זה לא מיקרי טעם נכון לעקור ד"ת עדי"ז אדרבה יקיימו ד"ת כיון דעל זה אינם אנוסים ואי דעיד"ז יהיו מוכרחין ישראל למסור נפשם לפני השי"ת מה בכך ובשביל זה א"י לעקור ד"ת אפי' בשוא"ת לכן מוכרח הריטב"א ז"ל לומר דהב"ד היו אנוסים שלא לקדש את החודש וא"כ כיון דהיו אנוסים ע"ז ובשעת הגזירה בשוא"ת א"צ למסור נפשם ושפיר הב"ד לא קידשו החודש וממילא אין כאן יוה"כ וזה ברור בדעת הריטב"א ז"ל. ומש"כ הריב"ש והגה"א הנ"ל כיון דהב"ד לא היו אנוסים לכן הב"ד עקרו התקנה דנשאת בד' התם שאני כיון דהוא רק דרבנן א"כ בודאי יכולים רבנן לעקור כדי שלא יוצרכו ישראל למסור נפשם. ויש להמתיק בזה יותר עפי"מ דמבואר במסכת ב"מ (דף צ"ו ע"ב) בעי רמי בר חמא בעל בנכסי אשתו מי מעל וכו' נמעלו ב"ד. ועיי"ש ברש"י ז"ל וז"ל כיון דהם תקנו הקנין שיהי' לבעל בנכסי אשתו הם מועלים. א"כ חזינן דהם נקראים הגורמים א"כ ה"ה דהיכא דע"י תק"ח יהיו מוכרחין ישראל ליהרג ויש בידם לעקור את גזירתם בוודאי חייבין לעקור תקנתם דאל"כ הו"ל כאילו הם הורגים את ישראל ח"ו משא"כ בעשה של תורה כיון דא"א לעקור ד"ת אף בשוא"ת אלא א"כ יש איזהו סייג וגדר לא מצי הב"ד למיעקר אע"ג דיסבב עיד"ז אח"כ שיהיו חייבין למסור נפשם בקידוש השם ולכן מוכרח הריטב"א ז"ל לומר דהב"ד היו אנוסים שלא לקדש את החודש וממילא לא היו צריכין לקדש דבשוא"ת א"ח למסור נפשם ודו"ק היטב בכ"ז כי הדברים נכונים בעזהש"י

ובאמת בעיקר קושית הריטב"א ז"ל לולי שהייתי כדאי הייתי אומר להעיר בדבר חדש לפי שיטתו דבשוא"ת אין חייבין למסור נפשם בשעת הגזירה י"ל הסברא בזה שדוקא אם גוזרים האומות לבטל ד"ת בקו"ע אז אם יהרגו ישראל ח"ו לא יתקיים מחשבתם לכן צריכין ליהרג ולא לעבור משא"כ בשוא"ת כיון דאם יהרגו ישראל ג"כ יתקיים מחשבתם ולא יקיימו ד"ת בקו"ע א"צ למסור נפשם כיון דרצונם בביטול המצות ודבר זה יתקיים בידם גם כשיהרגו ישראל ח"ו ומעתה נראה דהכא כשגזרו על יוה"כ דנראה דלא רצו האומות לכוף את ישראל על פרט אחד מיוה"כ דהיינו לעשות מלאכה או לאכול רק שרצו לבטל יוה"כ לגמרי מישראל וא"כ אם היו ישראל נהרגין ממילא לא הי' יוה"כ דלא הי' על מי לכפר וא"כ שוב ל"צ למסור נפשם ומיושב קושית הריטב"א ז"ל. אך