כלי חמדה שמות קסד

(דף מ"ג) בשם הראב"ד שכתב לתרץ קושית התוס' דלכן צריך קרא למעט בשחוטי חוץ באונס ולא ילפינן מכל התורה דאונס רחמנא פטרי' ותי' דהוא כיון דכתיב בשחוטי חוץ דם ישפך יהי' איתקש לרוצח מה רוצח יהרג וא"י ה"ה שחוטי חוץ לכן צריך קרא למעוטי ומעתה נאמר אע"ג דברוצח אמרינן מכח סברא דיהרג ואל יעבור ואין למידין מהיקישא דש"ח כיון דשייך בי' מה חזית מ"מ אם עבר והרג באונס שוב ילפינן משחוטי חוץ דפטור ממיתת ב"ד. אלו דברי קדשו ודפח"ח

ובאמת בעיקר קושית התוס' דלמה לי קרא למעט אונס בש"ח ת"ל דבכה"ת כולה אונס רחמנא פטרי' לכאורה י"ל כיון דקיי"ל דמהני שאלה בקדשים א"כ הא יכול למיתשל ואין זה אונס וע"כ דכופין אותו שישחוט קדשים של חבירו בחוץ וכיון דקיי"ל דאסור להציל א"ע בממון חבירו א"כ שפיר הו"א דיהרג ואל יעבור. וי"ל יותר לפימ"ש האחרונים להוכיח מדברי רש"י אבות בהא דלא הפילה אשה מריח בשר קודש דכמו דאסור להציל עצמו בממון חבירו ה"ה דאסור להציל את עצמו בממון גבוה א"כ בש"ח תמיד יש סברא לומר דהדין דיהרג וא"י כיון דמציל א"ע בממון גבוה ושפיר צריך קרא למעוטי ש"ח באונס. ונראה דא"נ כן דאסור להציל א"ע בממון גבוה ע"כ הא דממעטינן אונס בש"ח היינו בדיעבד דא"ח מלקות משום ש"ח כיון דסוף כל סוף אנוס הי'. אמנם לכתחילה באמת הדין דיהרג וא"י וא"כ לגמרי איתקש שפכ"ד לש"ח ויש להאריך בזה טובא ואכ"מ. עכ"פ נראה דגם בשפכ"ד בעבר והרג אין עליו ח"מ א"כ מבואר דאף מי שניתן להצילו בנפשו בעבר ועשה אין עליו ח"מ. ונראה דגם מח"מ ביד"ש נתמעט מהיקישא דש"ח וא"כ נסתרו דברינו בכוונת התוס'. ועיקר בדעת התוס' נראה דס"ל כדעת הסמ"ג מובא בתוס' מס' ע"ז (דף נ"ד ע"א) ד"ה הא בצינעא דבעכו"ם בפרהסי' יש אזהרה ועונש מיתה ג"כ ודלא כדעת הר"מ ז"ל. ועיין בכ"ז

ואשיב לדברי בני ז"ל מ"ש דלענין עבודת עכו"ם אפי' בשיתוף לא הי' להם טענת מודעה משום דע"ז כרת עמהם יהושע ברית בזה בודאי צדקו דבריו וארווח לן בזה לתרץ מה שיש להעיר בד' התוס' עכו"ם הנ"ל דמייתי ראי' מהא דאמרינן בש"ס דאלמלא הוה נגדיהו לחמו"ע הוי פלחי לצלמא דלא הי' עכו"ם גמורה דאל"כ כיון דהדין דיהרג וא"י ה"ה דחייבין לסבול יסורים והרי מדברי רש"י ז"ל עה"ת בפרשת תשא בפסוק כ"א פרשה ל"ב שכתב בזה"ל כמה יסורים סבלת עד שלא תבוא עליהם חטא זה ועיי' ברמב"ן ז"ל שתמה על רש"י ז"ל. עכ"פ דעת רש"י ז"ל נראה לכאורה דביסורין אמרי' דיעבור. אמנם לדברי בני ז"ל נראה דגם רש"י ז"ל מודה דהיכא דהדין דיהרג וא"י גם כל יסורין שבעולם צריך לסבול שלא יעבור ח"ו אך כוונת רש"י ז"ל כיון דעגל הי' רק עכו"ם בשיתוף ולא הוזהרו ב"נ ע"ז וא"כ היו יכולין לחזור מכח טענת מודעה. ובלא זה כיון דב"נ אינו מצווה על קה"ש א"כ הי' אהרן יכול לחזור מקבלת התורה ויהי' דינו כב"נ לכן שפיר שאלו מ"ר כמה יסורין סבלת בזה. אמנם התוס' הוכיחו שפיר מחמו"ע כיון דהם לא הי' להם טענת מודעה לענין עכו"ם כלל א"כ איך אמרינן בגמ' דאלמלא נגדיהו וכו' וע"כ דהיתה רק אנדרטי. והרמב"ן ז"ל דלא ניחא לי' בדברי רש"י ז"ל נראה לענ"ד דאזיל לשיטתו דמאברהם אבינו ואילך הי' להם דין ישראל בכל מה שנוגע לעכו"ם הן לענין שיתוף עכו"ם והן לענין קה"ש כיון דהיו בכלל ישראל ממילא דינם כישראל ולכן גם אז לא הי' מהני טענת מודעה בענין חטא העגל אמנם רש"י לשיטתו במס' זבחים (דף קט"ז) דעד מתן תורה כולהו בכלל