כלי חמדה שמות קסג

מאיזהו טעם אתה מחליט שהעובר רודף את האם דילמא היא רודפת את העובר. עכ"פ מבואר דאונס לא מיפטר מצד רודף. אך י"ל דזה רק ברוצח כיון דהסברא דאמרינן בי' יהרג ואל יעבור הוא מכח מה חזית א"כ גם באונס הוי רוצח ויש עליו כל העבירה של הרציחה ושפיר ניתן להצילו בנפשו משא"כ ברודף את נערה המאורסה היכא דהוא אונס כיון דאונס רחמנא פטרה רק שיש עליו עשה דונקדשתי הוה כמו רודף דחייבי לאוין וחייבי עשה דלא ניתן להצילו בנפשו אע"ג דפוגם אותה ויש להביא ראי' לזה ממה דמבואר ברש"י ז"ל בסנהדרין שם בהא דאמר ר"ה קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו דהוא רק בקטן הרודף אחר חבירו להרגו וכן הר"מ ז"ל מפרש כן דברי ר"ה ולכאורה כיון דרוצח ילפינן מנערה המאורסה א"כ מה נ"מ בין זה לזה. אמנם לדברינו י"ל דזה הוא ההבדל דקטן הוי כמו אונס כיון דאין בו דעת ורוצח גם באונס הוי רוצח כיון דהוא מכח מה חזית משא"כ ברודף אחר נערה המאורסה ואפי' א"נ דקטן חייב אף ברודף אחר הערוה מ"מ באונס מחמת מיתה יש לומר דאין עלינו המצוה להרגו מצד רודף מחמת פגמה דידה. ומהא דלא תירץ הגמ' בסנהדרין (דף ע"ג ע"ב) על הקושיא דא"נ שיש להם קנס דמיירי דהי' באונס מיתה אינו ראי' דגם באונס ניתן להצילו בנפשו דמלבד די"ל דהוה בכלל חייבי מיתות שוגגין ואכתי קשה דנימא קלבד"מ. אך זה יש לדחות מתרי טעמי. א' דיש לחלק בין חייבי מיתות שוגגין לח"מ אונסין וכ"כ במק"א מדברי האסיפת זקנים כתובות (דף ל' ע"ב) באמצע ד"ה ואי לא מצי לאהדורי שכתב כן דבחייבי מיתות אונסין לא אמרינן קלבד"מ. ב' יש לומר דניתן להצילו בנפשו דאפי' במקום דניתן להצילו בנפשו אינו יותר מחייבי מיתות שוגגין א"כ י"ל דהיכא דהדין דאסור להצילו בנפשו גם בכלל ח"מ שוגגין איננו כיון דאמרינן דבאונס אינו בחיוב מיתה ושוב ל"ש קלבד"מ וכבר כתבנו מזה במקום אחר ואכ"מ

אמנם בלא"ה יש לומר דלכן לא תירץ הגמ' דמיירי דהי' באונס מיתה די"ל דבכה"ג אינו חייב קנס כיון דהי' אונס על העבירה ל"ש קנס אע"ג דהדין דיהרג וא"י משום דבא על חייבי כריתות מ"מ חיוב קנס הוא בשביל שבא על הבתולה וזה לא חייבה רחמנא באונס וצ"ע בזה הרבה אם יש חיוב קנס באונס ונהי דאמרינן דאדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער ובין ישן מ"מ י"ל דזה דוקא בחיוב ממון ולא בקנס והבן. ויש להאריך עוד לדעת הר"מ ז"ל דאין אונס בערוה משום דאין קושי אלא לדעת ול"ש בזה דין אונס כלל ואכ"מ כי לא רציתי בזה להעיר אלא ראשי פרקים במה שיש לעיי' בענינים אלו וישמע חכם ויוסיף לקח

ב) אפי' א"נ דיש לו דין רודף בשעת מעשה ומצוה להרגו שלא יפגום חבירו על ידו וה"ה בעכו"ם לרשב"י שלא יהי' פגם שמים על ידו מ"מ בעבר ועשה העבירה י"ל דאין עליו חיוב מיתה כיון דסוף כל סוף עשה העבירה מחמת אונס וע"ז שפגם ע"ז ליכא ח"מ אח"כ דהחיוב מיתה היכא שכבר עבר הוא רק על חומר העבירה עצמה והבן היטב

ג) והוא העיקר דנראה דגם בשפכ"ד דהדין דיהרג וא"י מכח סברא דמה חזית מ"מ בדיעבד כשהרג את חבירו מחמת אונס מיתה פטור ממיתת ב"ד אפי' כשהתרו בו וזה מב' טעמים. א' דאין להמית אדם מישראל במה שכל האיסור הוא רק מכח הסברא ואע"ג דסברא דאורייתא הוא מ"מ לא מצאנו שמכח סברא נוכל להרוג אדם מישראל בב"ד. ב' מטעם דאיתקש שפכ"ד לשחוטי חוץ דממעטינן דבאונס אינו חייב כרת ומלקות ה"ה בשפכ"ד בעבר והרג באונס אינו חייב מיתה וכבר העיר בזה הג' מוהר"ז באסקאוויטץ ז"ל בספרו סדר למשנה פ"ה מיסוה"ת עיי"ש שהביא הרשב"א קידושין