כלי חמדה שמות קסב

ובמה דסיים אפתח. מ"ש בסו"ד ליתן טעם לקושית ר"ש אם כדעתיכם אתם חייבתם את ישראל כליי' אם כי הוא דבר חכמה בכ"ז יש לדחות כמובן אמנם לענ"ד י"ל סברא אחרת בזה ואקדים מה שנלענ"ד לחדש בהא דקיי"ל ברודף אחר נערה המאורסה ניתן להצילו בנפשו דאפי' אם הי' אונס על מעשהו זה דיהרג אם לא יעשה זאת מ"מ ניתן להצילו בנפשו וטעמא דמילתא כיון דחיוב זה דניתן להצילו בנפשו אינו מכח חומר העבירה אלא מכח פגם חבירו וזה אסור אפי' במקום סכנה להציל את עצמו בפגם חבירו ואם אמרו שאסור להציל את עצמו בממון חבירו אם לא ע"מ לשלם מכ"ש בפגם חבירו וא"כ פשיטא דרודף אחר נערה המאורסה ואחר הזכר אפי' אם אונסין אותו על כך מ"מ ניתן להצילו בנפשו. ומעתה י"ל דאע"ג דפסק הר"מ ז"ל דהיכא דהדין דיהרג ואל יעבור מ"מ בעבר ועשה אין הב"ד ממיתין אותו מ"מ היינו דוקא באותן עבירות שאין בהם פגם של חבירו ולא ניתן להצילו בנפשו אבל היכא דיש בהם פגם של חבירו כיון דזה ברור דמכח אונס שלו אין להציל את עצמו בפגם של חבירו שוב אינו בגדר אונס ושוב יש עליו אח"כ עונש מיתה בב"ד. ומעתה י"ל דרשב"י לשיטתו דס"ל דעובד עכו"ם ניתן להצילו בנפשו מכח פגם שמים הרי דס"ל ג"כ דאינו מכח עבירה שהוא עובד עכו"ם רק מכח שנעשה מזה פגם שמים וחמור מפגם הדיוט א"כ גם באונס דינא הכי וניתן להצילו בנפשו דגם בזה איכא ק"ו מפגם הדיוט כנ"ל וא"כ לרשב"י אינו תירוץ כלל מה שהוא אונס בעכו"ם שיהי' פטור אח"כ מחיוב מיתה שעליו כיון דהדין דיהרג וא"י וניתן להצילו בנפשו מכח פגם שמים שוב ל"ש בזה פטור אונס כלל וכמו"ש המפורשים דבשפכ"ד ל"ש פטור אונס מה"ט וגם הר"מ ז"ל מודה דיש עציו חיוב מיתה אם הרג את חבירו באונס מיתה וה"ה בעכו"ם לר"ש דחד טעמא הוא כמובן. וא"כ א"ש הא דאמר ר"ש אם כדעתיכם נתחייבו ישראל כליי' דר"ש לשיטתו אפי' בעובד עכו"ם באונס יש עליו חיוב מיתה

ועפי"ז יש לתרץ דברי התוס' במס' עכו"ם הנ"ל שדייקו מזה דהשיב רשב"י בגמ' דילן דהם לא עשו אלא לפנים דע"כ הי' רק אנדרטי דאל"כ הי' חייבין למסור עצמן על קה"ש דלכאורה תמי' מאוד כמו שתמה בני זצ"ל דמה בכך דהי' חייבין למסור עצמן על קה"ש הא מ"מ בעבר ולא נהרג לא עברו אלא עשה דוקדשתו. אמנם להנ"ל מובן היטב דכוונת התוס' על רשב"י לשיטתו דלדידי' בעכו"ם כיון דניתן להצילו בנפשו ל"ש טענת אונס כלל וכדברי רשב"י הנ"ל במדרש והא דבגמ' דילן הודה לחכמים היינו מכח דהי' חוזר בו וס"ל דהי' רק אנדרטי ולא היו חייבין למסור נפשם מדינא. וזה נכון בישוב דברי התוס' דרך פילפול

אמנם לקושטא דמילתא יש לעיי' הרבה בזה. א'. עיקר היסוד מש"כ לחדש דהיכא דניתן להצילו בנפשו גם באונס ניתן להצילו בנפשו עדיין צריך ראי' ואם כי הסברא נותנת כן בפרט דהדין דיהרג ואל יעבור א"כ מהכ"ת שיפגום חבירו את עצמו בשביל הצלתו מ"מ שיהי' מצוה להרגו שלא יפגום חבירו על ידו צריך ראי' די"ל כיון דהוא עושה זאת מאונס מיתה אין לו דין רודף. ואם אמנם כי ברודף אחר חבירו להרגו פשיטא דאפי' באונס יש לו דין רודף וניתן להצילו בנפשו כמבואר בסנהדרין (דף ע"ב ע"ב) דהא דביצא ראשו אין נוגעין בו הוא רק משום דמשמיא קרדפי לה אבל לא מטעם דהוי אונס מבואר דאונס יש לו דין רודף וכן נראה מבואר מר"מ ז"ל שמפרש דברי הגמ' משום שטבעו של עולם הוא נראה דבא להזהיר דלא נימא דהפירוש בגמ' משום דהוי אונס רק דהוא טבעו של עולם ובירושלמי מבואר דהטעם דיצא ראשו אין נוגעין בו כיון דכבר הוא בכלל נפש א"ר