כלי חמדה שמות קסא

נתחייבו תירץ רשב"י משום שלא הוכיחו אותם והוא תימא גדולה. והראה לי אאמו"ר שליט"א שכבר נתעוררו בזה המפורשים וערבים עלי דבריו היקרים שאמר לתרץ קושי' זו בשנדקדק בלשון המדרש דשם איתא הלשון למה נכנסו ישראל בספק סכנה בימי המן אמנם בש"ס דילן איתא הלשון למה "נתחייבו" שונאיהם של ישראל כליי' וצ"ע על שינוי לשון השאלה. הענין הוא עפמ"ש המפורשים דיש שני מיני עונשין יש עונש שחייב אותו עונש בדיני שמים ויש שאינו חייב אותו עונש רק כיון שאינו מתנהג בדרכי התורה הקב"ה מסיר השגחתו ממנו ונופל הוא תחת מקרי הזמן ופגעיו. ומעתה יובן היטב דהמדרש ס"ל דבאמת לא נתחייבו ישראל כליי' בימי המן כלל רק שהיו בבחינת הסתרת פנים כמו שאמרו חז"ל אסתר מן התורה מניין ואנכי הסתר אסתיר וע"ז אמרו במדרש מפני מה נכנסו ישראל בספק סכנה היינו מפני איזהו חטא גרמו להם שיפלו תחת מקרי הזמן וכגעיו ויהיו בספק סכנה ע"י המן וע"ז אמר ר"ש מפני שאכלו מתבשילי עכו"ם ואע"ג דחטא זה אין בו עונש מיתה מ"מ כיון שלא התנהגו עפ"י תורה ממילא הסיר הקב"ה השגחתו מאתם ועיד"ז באו לידי ספק סכנה כנ"ל. וע"ז שאלו אותו א"כ שבשושן יהרוגו ושאר ישראל מה חטאו וע"ז השיב להם רשב"י שפיר דהי' להם להוכיח אותם מצד ערבות וכיון שלא הוכיחו אותם א"כ ג"כ סרו מדרך התורה לכן גם הם היו בספק סכנה אמנם בתלמודא דידן דשאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליי' הרי דהי' ס"ל להתלמידים דהיו חייבין באמת בעונש זה מדיני שמים ושאל אותם רשב"י אמרו אתם וע"ז השכילו לענות בתשובתם "מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע לא אמרו מפני שאכלו מאכלות אסורות' כמו שאמר רשב"י במדרש הנ"ל דזה לא יספיק לחייבם כליי' רק מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע שביקש להעבירם על דת והם נהנו מזה והוי בכלל מחשבת עכו"ם וחייב מיתה בדיני שמים וע"ז שפיר שאל רשב"י א"כ רק שבשושן יהרוגו דע"ז לא יספיק התירוץ מפני שלא הוכיחו אותם דמניעת תוכחה שהוא רק ביטול עשה בשוא"ת לא יתחייבו עיד"ז מיתה לכן אמר להם רשב"י שאם תרצו לומר שנתחייבו מיתה ע"כ משום שהשתחוו לצלם שבזה היו כל ישראל ודברי המדרש ודברי הגמ' אחת הם. אלו דברי אאמו"ר שליט"א

אלא דאכתי צ"ע דבמדרש אמר ר"ש לרבנן אם כדעתיכם חייבתם את ישראל כליי' ובגמ' דילן אמר ר"ש עצמו הם לא עשו אלא לפנים וצ"ל דקיבל דבר זה מחכמים והודה לדבריהם ובאמת יפלא קצת שאלת ר"ש במדרש לדעתיכם חייבין ישראל כליי' אטו ר"ש לא ידע שהיו אנוסים על השתחוואה לצלם בימי נ"נ. והנראה לענ"ד עפמ"ש הגאון הפלאה ז"ל דאע"ג דאונסין לאדם על הדבר אם עושה זאת מרצונו הוי בכלל רצון ואע"ג דאונסין אותו על זה ואילולי רצונו ג"כ הי' מוכרח לעשותו מ"מ זה שרוצה ג"כ הוי רצון גמור. וכבר ראיתי לאבי מורי שיחי' שמפלפל בזה דעכ"פ אינו יותר ממחשבה דאיסורא ולא נוכל לחייב ע"ז מיתת ב"ד כיון דעל המעשה הוא מוכרח מכח האונס. אמנם לפי"ז י"ל עפי"מ דס"ל לרשב"י בסנהדרין (דף ע"ד) דעובד עכו"ם ניתן להצילו בנפשו אע"ג שלא עבד עדיין עכו"ם מבואר דרשב"י ס"ל דבעכו"ם גם על המחשבה נהרג בידי אדם לכן שפיר אמר רשב"י שלא עשו אלא לפנים והיינו שלא עשו אלא מחמת א נס ולא הי' רצון אף במחשבה ושפיר אין חייבין כליי' וקיבל מהם רשב"י דבריהם והשיב כן לתלמידים. ויש להאריך עוד בזה ולברר הדברים ואין כאן מקומו

ד) אמר הכותב העתקתי דברי בני שיהי' שפתותיו דובבות בקבר וימליץ טוב בעדינו. ואשתעשע בהם קצת