כלי חמדה שמות קנט

חבירו ותרצינן לאחר מיתה וא"כ מבואר דמיתת הבעל מתיר בב"נ. אמנם להנ"ל הדברים נכונים דהרי פשוט דר"א ור"ע נחלקו על ב"נ לאחר מתן תורה שפיר אמר ר"א דצריך קרא על אשת אביו. והמעיי' בפנ"י יראה דקאי רק על לפני מתן תורה עיי"ש שכתב כן גבי יהודה ותמר אמנם לאחר מתן תורה גם הפנ"י מודה דמיתת הבעל מתיר ומעתה מדגירש עמרם את אשתו ע"כ דנצטווה במצות יתירות היינו גירושין וקידושין ונכנס לזה בכלל ישראל והסברא נותנת כן דלידת משה רבינו הי' בקדושת ישראל עפ"י קדושת האישות שניתן לישראל. ודו"ק היטב בכ"ז כי קצרנו וסמכנו על המבין. ולדעתינו הוא ענין נכבד שמה שכתבנו לדקדק מד' התרגום אינו דקדוק כלל "שדודתו" אין לו תרגום אחר מ"מ הענין בעצמותו נכון לענ"ד

ג) אעתיק בזה מחידושי בני הרב זצ"ל השייך לסדר זה. במס' פסחים (דף נ"ג ע"ב) אר"י תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקולסים בע"פ וכו' איבעי' להו תודוס גברא רבה הוה או בעל אגרופין הוה ת"ש עוד זו דרש תודוס איש רומי מה ראו חנני' מישאל ועזרי' שמסרו עצמן על ק"ה לכבשן האש נשאו ק"ו בעצמן מצפרדעים וכו' ואנו מצווים על ק"ה על אחת כו"כ. וראיתי בספר בית יהודה להגאב"ד מליטעמורסק ז"ל שהביא קושית העולם דלכאורה נראה דעיקר פשטות הגמ' דגברא רבה הוא מדדריש דרשות כחז"ל והא מדקתני עוד זו דרש נראה דחז"ל מסדרי הש"ס הוי ידעו ממנו עוד דרשות וא"כ למה בחרו דוקא דרשה זו להביא ראי' דגברא רבה הוא ועיי"ש בספר הנ"ל מ"ש בזה דבר חכמה דרך פילפול ויש לעיין בדבריו כמו שיראה המעיין ואכ"מ

אמנם מה שנ"ל ג"כ דרך פילפול לתרץ קושית העולם הנ"ל עפי"מ דמבואר במדרש שה"ש בקרא דזאת קומתך דמתה לתמר וז"ל למה באו ישראל בספק סכנה בימי המן פליגי רבנן ור"ש רבנן אמרו על שעבדו ישראל עכו"ם ור"ש אומר על שאכלו ישראל מתבשילי עכו"ם א"ל רבנן לר"ש והלא לא אכלו אלא אנשי שושן בלבד א"ל ר"ש והלא כל ישראל ערבין זה לזה דכתיב וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו אמר ר"ש לרבנן אם כדעתיכם אתם חייבתם את כל ישראל כליי' דכתיב זובח לאלקים יחרם א"ל רבנן לר"ש אעפי"כ לא עבדו עכו"ם מלבם שנאמר כי לא ענה מלבו ע"כ לשון המדרש. והנה ביאור דברי המדרש דר"ש ס"ל דע"כ דלא הי' עכו"ם גמורה מה שעבדו ישראל בימי נ"נ דאל"כ איך ניצולו וכי משוא פנים יש בדבר וע"כ דהי' רק אנדרטי וא"כ למה נתחייבו כליי' לכן ס"ל לר"ש דנענשו על שאכלו תבשילי עכו"ם וכולם נענשו משום ערבות אמנם רבנן ס"ל דהי' עכו"ם גמורה והא דניצולו היינו משום דהי' רק מיראה ונהי דהדין דיהרג וא"י מ"מ בעבר אין נענשין עונש הראוי להם כמו"ש הר"מ ז"ל ולכן ניצולו ישראל. וזה פשוט וברור בכוונת המדרש

ומעתה נאמר דתודוס איש רומי כיון דדרש דמה ראו חמו"ע למסור את עצמם על ק"ה וצריך לבוא לק"ו מצפרדע וקשה ת"ל דקיי"ל דבעכו"ם הדין דיהרג ואל יעבור וע"כ דס"ל ג"כ דלא הי' עכו"ם גמורה דאל"כ ל"צ לק"ו כנ"ל ולפי"ז מוכרח הא דנתחייבו ישראל כליי' בימי המן היינו משום ערבות שלא הוכיחו זה את זה על שאכלו תבשילי עכו"ם. אך לכאורה יש לעיין כיון דבאמת מודעה רבה לאורייתא והיו יכולין לחזור מקבלת התורה א"כ ממילא אין איסור באכילת תבשילי עכו"ם וא"כ איך שייך בזה ערבות ומצות תוכחה כיון דיש בידם לגמרי להפקיע עצמם מאיסורין וע"כ צ"ל דנהי דיש בידם להפקיע מהחיוב מ"מ כ"ז שלא הפקיעו את עצמם מן הכלל יש חיוב ערבות וז"ב.