כלי חמדה שמות קנח

מתיר ותמיד איכא העשה דודבק ומעתה כיון דנראה מזה דבב"נ ל"מ גירושין ואעפי"כ עמד וגירש את אשתו ובפרט א"נ כמו"ש התוס' דאלצפן נשאה בינתיים ואח"כ החזירה עמרם א"כ מוכח דהוא נכנס בכלל זה לדיני ישראל שיהי' לו דיני גירושין וממילא נראה דה"ה קידושין וחופה דזה בזה תליא כמו"ש לעיל בפרשת וישלח אות א' וא"כ א"ש דברי המקום שמואל אע"ג שהוא ז"ל לא נתכוין לזה. איברא דלכאורה זה טעות דהרי בשיטת הר"מ ז"ל קיימינן והר"מ ז"ל ס"ל להדיא בפ"ט ממלכים ה"ח דבב"נ ג"כ מהני גירושין ואדרבה קיל מישראל דא"צ ספר כריתות רק בדיבור בעלמא יכולין לפרוש זה מזה

אמנם לאחר העיון נלענ"ד להעיר בדבר חדש דהנה באמת יש לעיין בדעת הר"מ ז"ל דפשיטא לי' להכריע דב"נ מגרשין זא"ז מה שנראה שנסתפקו בזה אמוראי בירושלמי פ"ק דקידושין ה"א. ובאמת מסברא נראה דצדקו דברי הפנ"י כיון דמפורש בסוגיא דקידושין דצריך קרא דמיתת הבעל מתיר ואי לאו הכי אכתי איכא איסור עשה דודבק וא"כ נראה דפשוט להש"ס דבב"נ אין מיתת הבעל מתיר ולפי"ז גם גירושין מנ"ל דמתירין בב"נ

לכן נראה לענ"ד דיש נפ"מ בזה בין קודם מתן תורה לאחר מתן תורה ונאמר כיון דכתיב בקרא ודבק באשתו והיו לבשר אחד נראה דהוי חיבור גמור ואינו נפרד לא ע"י מיתה ולא ע"י גירושין אמנם זה דוקא קודם מתן תורה שהי' ב"נ מצווה בפו"ר והי' עליו החיוב להדבק באשתו והי' חיבורן חיבור אמנם לאחר מתן תורה שניטל מהם מצות פו"ר וניתנה רק לישראל ואין להם מצוה באישות כלל שוב הוי רק כקנין בעלמא לכן מי שירצה יכול לבטל הקנין משא"כ קודם מתן תורה שהיו מצווין על פו"ר והי' נשיאתם מצוה להעמיד דורות הוי חיבור גמור ולא יתפרד כיון דהתוה"ק לא גילתה שום מתיר ורק בישראל לאחר מ"ת עשאה התוה"ק מזה הקדש וגילתה דמהני מיתת הבעל וגירושין שתהי' מותרת להנשא לאחר אע"ג שהוא חיבור גמור. ועיי' ביבמות (דף ס"ג ע"א) אמר ר' אלעזר כל יהודי שאין לו אשה אינו אדם שנאמר זו"נ בראם ויקרא שמם אדם נראה דשם אדם הוא רק בהצטרפות איש ואשה ומה שמדייק ר"א כל יהודי לכאורה צ"ע כוונתו ונראה דהכוונה דדוקא בישראל דליכא מתיר אלא מיתה וגירושין דוקא והיא א"י לגרש את בעלה לכן משלים זה שנושא זו אשה לשם אדם משא"כ ב"נ כיון דמגרשין זא"ז ומתי שתרצה יכולה להפרד ממנו גם לאחר הנישואין אינו בכלל אדם ונראה שזה כוונת חז"ל מה שדרשו אדם אתם אתם קרויין אדם דהכוונה כנ"ל כיון דשם אדם הוא רק ע"י הצטרפות איש ואשה וזה שייך רק בישראל משא"כ בב"נ ועפי"ז יובן היטב שיטת התוס' דקודם מתן תורה גם ב"נ הי' ג"כ בכלל אדם כיון דקודם מתן תורה לא הי' מהני בב"נ גירושין א"כ שפיר נקראו אדם. ויש להאריך בזה ולברר היטב כל מה שאמרו חז"ל בענין אישות ב"נ לפי זה. אך אין כאן מקומו. ולחכם יספיק דברינו שכתבנו

היוצא לנו מזה דקודם מתן תורה כיון דתחילת הבריאה הי' להעמיד תולדות ולהמשיך הלאה הבריאה ע"י מצות פו"ר ובזה נשלמה צורת האדם בודאי לא הי' מהני גירושין ולא מיתה להסיר הקשר משא"כ לאחר מתן תורה שניתן תכלית הבריאה לישראל שהם ימשיכו תולדותם בעולם וניטל מצות פו"ר מב"נ יפה כתב הר"מ ז"ל דמגרשין זא"ז דלאחר מתן תורה ל"צ גירושין ופשיטא דמיתת הבעל מתיר בהם. ובזה א"ש דברי הפנ"י הנ"ל מה שמחדש במיתת הבעל אינו מתיר לב"נ ותמהו עליו שנעלם ממנו גמ' ערוכה בסנהדרין (דף נ"ח ע"א) דר"ע דריש ע"כ יעזוב איש את אביו היינו אשת אביו ומקשינן בגמ' היינו באשתו ולא באשת