כלי חמדה שמות קנז

חייבות בד' כוסות ולכן כתב רש"י ז"ל דכוס ד' הוא ברהמ"ז. וי"ל בכוונת רש"י ז"ל עפ"י מה דמבואר בתוה"ק פרשת וירא ויאמרו אליו אי' שרה אשתך ופירש רש"י ז"ל יודעים היו מלאה"ש וכו' אמר ריב"ח כדי לשגר לה כוס של ברכה וא"א השיב להם הנה באוהל צנועה היא ונתבאר דכוס של ברכה צניעות של שרה אמנו ע"ה וכיון שעי"ד שרה נגדרו כל הנשים מעריות וניצולו בזכות זה לכן תקנו גם להם כוס רביעי בברהמ"ז לזכור זה. כן נלענ"ד בכוונת רש"י ז"ל דרך דרוש ולא נמנעתי להעתיק הדברים לפני כ"ג שליט"א כי לדעתי קרובים המה יותר לדרך הפשט מדברי הגאון מו"ה ר"ח שיחי' הנ"ל ולכת"ה משפט הבחירה. עכ"ל המכתב שכתבתי זה כביר להגאון בעל שדי חמד שליט"א

אמנם לכאורה י"ל בפשיטות בכוונת רש"י ז"ל עפ"י הנ"ל די"ל דלפי דרש דהצלתי וגאלתי ד' כוסות דאורייתא ומעתה הי' קשה לרש"י ז"ל איך מחייב אותם ריב"ל מצד שאף הן היו באותו הנס הא במצוה דאורייתא אין מחייבין את הנשים אף מדרבנן מטעם שאף הן היו באותו הנס כמו שכתב להוכיח הגאון טורי אבן ז"ל פ"א דמגילה (דף ד' ע"א) ד"ה שאף הן היו באותו הנס מהא דאין נשים חייבות בסוכה אף מדרבנן עיי"ש לכן פירש רש"י ז"ל דריב"ל לשיטתו דס"ל דדרשה דד' כוסות המה כנגד הד' כוסות האמורים בשר המשקים וא"כ פשיטא דהוא רק אסמכתא דרבנן ולכן יש לחייב נשים מצד שאף הן היו באותו הנס. איברא דלפי"ז יצא לנו דלמ"ד דד' כוסות הוא דאורייתא לא יהיו נשים חייבות בד' כוסות ודא ודאי בדותא הוא ועיקר דברי הטו"א ז"ל אינם מוכרחין דמה ראי' מסוכה דפטרה אותם רחמנא בהדיא מקרא דמכל האזרח ל"ש לחייב אותם מדרבנן משא"כ היכא דהפטור רק מכח מצ"ע שהזמ"ג שפיר י"ל דחייבות עכ"פ מדרבנן מכח שאף הן היו באותו הנס ויש להאריך הרבה בענין זה ואכ"מ

ב) בר"מ ז"ל פ"ט ממלכים ה"א כתב בזה"ל על ששה דברים נצטווה אדה"ר וכו'. ובמצרים נצטווה עמרם במצות יתירות עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו עכ"ל. וכתב מרן הכ"מ ז"ל דמ"ש הר"מ ז"ל דעמרם נצטווה במצות יתירות צ"ע היכא מייתי לה וראיתי להגאון חיד"א ז"ל בת' חיים שאל ח"א סי' צ"ה הביא בשם הרב מקום שמואל דכוונת הר"מ ז"ל לדברי הגמ' סוטה (דף י"ב) עמד עמרם וגירש את אשתו וקשה אמאי גירש הא סגי בהפרשה לבד וע"כ דגירש כדי שיוכל אחר ליקח אותה ויקיים בה מצות פו"ר ואמרינן בסנהדרין דמצות פו"ר נאמרה לישראל ולא לב"נ ועמרם וכולם גירשו כדי שיקיימו פו"ר א"כ מוכח דנצטוו על פו"ר וחופה וגירושין את"ד. ועיי' שם להרב חיים שאל שדחה דבריו. אמנם תמהני על הרב חיד"א ז"ל דשקיל זוטרי ושבק רברבי והניח להרב מקום שמואל להוכיח מזה דנצטוו על פו"ר דהי' להם דין ישראל ושכח כי קודם מתן תורה ב"נ נצטוו על פו"ר לכ"ע ורק מצד דנאמרת ולא נשנית לאחר מתן תורה ניטלה מב"נ וניתנה לישראל וז"ב. אמנם בכל זאת לכאורה יש לקיים קצת ד' המקום שמואל מה שהביא הראי' מגירושין דנראה מזה דנצטוו במצות גירושין דהנה לכאורה צ"ע על התרגום דמתרגם על הא דויקח עמרם את יוכבד דודתו "אחות אבוהי" דמה בעי בזה ואמאי לא תרגם כפשטו ואע"ג דהאמת הי' כן דהיתה אחות אביו אבל מה קמ"ל בזה ונראה עפמ"ש הפני יהושע בקידושין (דף י"ג) דבב"נ אין מיתת הבעל מתיר מקרא דודבק באשתו ולא באשת חבירו וגירושין ג"כ אין מתירין בב"נ כמו"ש בירושלמי פ"ק דקידושין א"כ לא משכחת לה דודתו באופן אחר שתהי' מותרת לב"נ אלא אחות אביו דאין לומר אשת אחי אביו דהרי אסורה לו מצד א"א כיון דבב"נ ליכא