כלי חמדה שמות קנה

היו בכלל השיעבוד כלל אמאי חייבין בד' כוסות וע"כ כיון שאחיהם כל בית ישראל היו בכלל השיעבוד ונגאלו גם הם יש להם לשמוח כי בצרת ישראל גם להם צר ובשמחתם שמח לבבם א"כ מכ"ש בנשים שנטלו מהם הבנים להשליך ליאור או להמיתן איך יתכן לומר שלא היו בכלל הגזירות ולכן אין לדברים אלו שורש וענף ותמהני על הג' הנ"ל שבנה בזה דין חדש ושרי לי' מארי' בזה

אמנם בעיקר דברי רש"י ז"נ הנה בפשיטות לק"מ אחרי שרש"י מפרש דברי ריב"ל וריב"ל ס"ל כן בירושלמי ריש ערבי פסחים דהד' כוסות הם כנגד ד' כוסות האמורים בשר המשקים עם יוסף אך בכ"ז אינו מתורץ. ושני קושיות קשה על רש"י ז"ל. אחד דלמה כתב רש"י טעם זה שנראה לכאורה דעת רש"י ז"ל דמשום דריב"ל סובר טעם זה לכן אמר זה דנשים חייבות בד' כוסות שאל"כ הו"ל לרש"י ז"ל לשתוק לגמרי ומה כוונת רש"י ז"ל בזה שכתב כאן טעמא דריב"ל על ד' כוסות. ב' קשה מאוד דרש"י ז"ל משנה מהמדרש והירושלמי דשם מבואר על כל הד' כוסות טעם זה ורש"י ז"ל מפרש לה על ג' כוסות ועל כוס ד' מפרש שהוא ברהמ"ז וכבר נתקשו בזה כל המפורשים. ומקודם נבאר מה שנלענ"ד בדעת רש"י ז"ל דמפרש כאן טעם דריב"ל בד' כוסות ונקדים מה שנראה לכאורה מירושלמי בשני מקומות דחיוב ד' כוסות הוא מה"ת א' מירושלמי דשקלים פ"ג ה"ב דאיתא שם בזה"ל מה לצאת [ד' כוסות] ביין של שביעית תני רב אושעיא יוצאין ביין של שביעית והנה פירוש הקרבן העדה דהשאלה הוא אם בד' כוסות צריך לכם הוא תמי' הא בכל שביעית אם זוכה בו הוא לכם וצ"ל כמ"ש הג' בעל תקלין חדתין דהשאלה הוא בפירות שביעית לאחר הביעור והשאלה הוא אם מותר באיסה"נ בפירות שביעית אמנם לא מטעמא דהגאון תקלין חדתין ז"ל מצד מללה"נ דזה תמי' לומר במצות ד' כוסות שהם משום שמחת הנס להודות ולהלל ולומר שירה על היין לומר בזה מצות לאו ליהנות ניתנו כמ"ש במק"א בזה. אמנם נראה דכוונת הירושלמי אם מצות ארבע כוסות דוחה איסור דפירות שביעית לאחר הביעור וא"כ ע"כ דס"ל דמצות ד' כוסות הוא מצוה של תורה. ב' יש להכריח כן מדברי הירושלמי פ"ו דנזיר ה"ה דאיתא שם בהא דאמרינן דנזירות חל על דבר מצוה כדבר הרשות דהיינו דוקא בד' כוסות כיון דנזירות חל מקודם חל גם על דבר מצוה משא"כ כשנשבע מקודם הנזירות לשתות יין אינו חל הנזירות על השבועה. וא"כ נראה ג"כ דס"ל דד' כוסות הוא מצוה דאורייתא דאי נימא דהוא דרבנן בלא"ה חל הנזירות אף אם היו ד' כוסות קדום והמעיין בירושלמי יראה שמוכח כן. ובאמת מלשון הירושלמי ריש פרק ערבי פסחים דאיתא שם בזה"ל מניין לד' כוסות ר' יוחנן בשם ר"ב כנגד ד' לשונות של גאולה וכו' נראה דמה"ת הוא ודריש לי' מקרא ועיין בקרבן העדה שפירש דמניין היינו רמז מקרא עיי"ש. אמנם יותר יתכן כדאמרן אך זה נראה ברור דזה דוקא אם ילפינן מד' לשונות של גאולה שפיר י"ל דהוא דאורייתא אבל לריב"ל דיליף לה מד' כוסות האמור ביוסף דהיא דרשה רחוקה מאוד פשיטא דהיא רק אסמכתא ואינה מה"ת. ומעתה י"ל עפמ"ש במק"א לתרץ דעת רבינו הרא"ה ז"ל בספר החינוך שכתב בפשיטות דנשים חייבין לספר ביציאת מצרים בלילי פסח ותמהו עליו הא הוי מצ"ע שהזמ"ג ונשים פטורות. וכתבנו לתרץ די"ל דדוקא מצ"ע שממתן תורה ואילך. נפטרו נשים מכח היקשא דתפילין היכא דהוי מצ"ע שהזמ"ג. משא"כ מצ"ע דקודם מ"ת נשים חייבות אע"ג דהוי מצ"ע שהזמ"ג והארכנו בזה לתרץ ממצה ואכ"מ

וא"כ י"ל דהי' קשה לרש"י ז"ל דלמה צריד ריב"ל לומר הטעם מפני