כלי חמדה שמות קנג

אך י"ל דבזה שוב אין לנו לימוד דע"י שליח ג"כ חייב מיתה ביד"ש די"ל דדוקא בהורג עצמו חייב מיתה אע"ג דלאו שפכ"ד הוא מדישראל אינו מוזהר על זה דב"נ גלי רחמנא דח"מ משא"כ לחייבו מיתה ע"י שליח ביד"ש זה לא נאמר בתורה לנח ובניו אלא בשפכ"ד ממש ולא בעוברין. ויש להמתיק הדברים ביותר דבאמת ע"י שליח ג"כ הוי רק גורם וגלי קרא דבשפכ"ד יש על הגורם חיוב מיתה ביד"ש וא"כ י"ל דזה דוקא בגורם להרוג נפש ממש אבל עיבור דאינו בכלל נפש רק שגורם שלא יבוא לכלל נפש הוי בכלל גורם דגורם ולכן בעוברין ע"י שליח ליכא עונש כלל על המשלח ומתורץ קושית הפר"ד

ובאמת כשנעיין היטב בפר"ד נראה ג"כ שלמד לחלק בין עוברין ובין שפכ"ד גמור דהרי הוא ז"ל כתב שם בזה"ל וסבור הייתי לומר דהא דאמרינן דבב"נ חייב המשלח היינו דוקא בשפכ"ד אבל בשאר עבירות א"ש לדבר עבירה דומיא דישראל ודוקא בשפכ"ד דגלי קרא דשופך דם האדם באדם דמו ישפך אמרינן דיש שליח לדבר עבירה ומצינו כיוצא בו בפ"ב דקידושין דתניא האומר לשלוחו צא והרוג את הנפש שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא שולחו חייב שנאמר ואותו הרגת בחרב בני עמון ואמרינן מ"ט דשמאי ומשני ואיב"א שאני התם דגלי רחמנא ואותו הרגת בחרב בני עמון. הרי דלשמאי הזקן שחילק בישראל בין שפכ"ד לשאר עבירות דבשפכ"ד יש שליח לד"ע וא"כ אפשר דבב"נ נמי יש חילוק וכו' עכ"ל. והנה יפלא מאוד על רבינו ז"ל שלא כתב כלל שבזה לא יתיישב הקושי' על המדרש הנ"ל דהתם גם שפכ"ד הי' ואעפי"כ ס"ל להמדרש דפרעה הי' חושב שהוא לא יענש כיון שהורג ע"י המילדות. ודוחק לומר דהמל"מ אינו בא כלל לתרץ קושי' זו כי אם הקושי' ממסית דא"כ נשארת תמי' זו בלא ישוב עיי"ש היטב. וע"כ דכוונת המל"מ ז"ל ג"כ דא"נ דדוקא בשפכ"ד יש שלד"ע בב"נ א"כ בעוברין דלאו שפכ"ד גמור הוא י"ל דאינו בכלל שפכ"ד לענין זה א"כ ה"ה לדידן דילפינן מהא דנאמר בשפכ"ד אנכי אדרוש מעמו דיש חיוב בד"ש בהורג ע"י שליח י"ל דזה רק בהורג נפש ממש אבל לא בעוברין. וז"ב ופשוט לענ"ד

והנה עפ"ד המל"מ הנ"ל נתעוררתי לפרש דברי הגמ' קידושין שם ואציע אותם לפניך בזה. דהנה זה לשון הגמ' שם והא דתני האומר לשלוחו צא והרוג את הנפש וכו' שמאי הזקן אומר בשם חגי הנביא שולחיו חייב שנאמר אותו הרגת בחרב בני עמון מ"ט דשמאי הזקן קסבר שני כתובים הבאין כאחד מלמדין וכו' ואיב"א לעולם דריש ומאי חייב חייב בדיני שמים מכלל דת"ק סבר אפי' בדיני שמים פטור בתמי' אלא דינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו עכ"ל הגמ'. והנה צריך בירור א' מה מקשה הגמ' מ"ט דשמאי הזקן הא יליף לי' מקרא דאותו הרגת וגו'. ב' דמה מקשינן בגמ' כ"כ מכלל דלת"ק אף בדיני שמים נמי פטור. ומנ"ל דחייב בד"ש עד שמקשה כ"כ בפשיטות על הת"ק. ועיי' בפנ"י מ"ש בזה

אמנם לפענ"ד נראה עפמ"ש במק"א בדעת הר"מ ז"ל דס"ל דמלך הורג עפ"י ע"א ושלא בהתראה ודינו בסייף דהענין הוא דמלך יש לו לדון את ישראל בדיני ב"נ דהוא הנהגה בטבעיות וכמו שנאמר בקרא ככל הגוים אשר סביבותינו [ויען כי כבר נדפס בספרי לא אכפול הדברים ועיין בספרי במצות ל"ת אות ע"ב ותמצא נחת] ומעתה כיון דאמרינן התקוששו וקשו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים א"כ הוא בעצמו צריך להיות ג"כ נידון בדיני ב"נ וצריך להיות נקי וצדיק אף בדיני ב"נ וכיון שכן לפי המבואר במדרש הנ"ל דבב"נ אמרינן יש שליח לד"ע ויליף לי' מקרא א"כ מלך ג"כ הורג אף מי שהרג ע"י שליח א"כ בדיני מלך ההורג