כלי חמדה שמות קנב

הוא יותר מסירת הנפש ממסירת גופו בעבור מצות השם וכאן מסר נפשו ונשמתו שלא לשמוע להשי"ת בשביל שלא יכשל ישראל אחר על ידו והפקיר את עצמו בשביל זה כדי שלא יבוא חבירו לידי חטא על ידו

ועל דרך זה שמעתי אומרים בשם כבוד מרן הגאה"ק בעל חידושי הרי"ם זצוק"ל שביאר מאמר חז"ל בהא דתפסי' הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע ושאל אותו מי בראש והשיב לו הקב"ה בן ישי בראש והשיב א"ה לא בעינא. שדברי הגמ' סתומה וחתומה מה היתה כוונת ירבעם ב"נ ומה השיב לו הקב"ה ואמר מרן זצ"ל דהנה מבואר בחז"ל שלא חטא דוד אלא להורות תשובה ליחיד וירבעם בן נבט ג"כ חטא להורות תשובה רק שהוא רצה לחדש יותר דגם לחוטא ומחטיא את הרבים מהני תשובה וא"כ לכאורה אם יעשה תשובה צריך להיות גדול מדוד המלך עליו השלום כיון שהורה דרכי תשובה גם לחוטא ומחטיא את הרבים וזה ששאל מי בראש. אמנם השי"ת השיב לו בן ישי בראש והכוונה דדוקא דוד שהפקיר את עצמו בעבור כלל ישראל להורות תשובה זה הוא דרך לאדם גדול אבל ירבעם שהחטיא את אחרים ג"כ כדי להורות תשובה זה אינו מדרך ישראל להחטיא את אחרים בשביל להורות תשובה ודוקא את עצמו יכול אדם להפקיר אבל לא להפקיר אחרים בשביל להורות תשובה ודפח"ח. ועיי' בשער המשפט הלכות רבית סי' ק"ס ס"ק ח' בענין להכשיל את חבירו ברבית לצורך פיקוח נפש. וכתבנו מזה במק"א ואכ"מ

ד) אעתיק בזה מ"ש זה זמן רב ע"ד יד"נ האברך המופלג חו"ב מו"ה נפתלי צבי הירשקר נ"י כעת בק"ק זדונסקאוואלי יצ"ו. וז"ל שם ראיתי מ"ש לתרץ קושית הגאון בעל פרשת דרכים ז"ל בדרך האתרים דרוש ד' שהקשה על מה דמבואר במד"ר שמות בפסוק ויאמר בילדכן את העבריות דלמה צוה להרוג אותם ע"י המילדות כדי שלא יתבע הקב"ה ממנו ויפרע מהם. והקשה הגז"ל הא מבואר במדרש בראשית דבב"נ יש שלד"ע ודייק לה מקרא דשופך דם האדם באדם דמו ישפך דהיינו אפי' ע"י אדם אחר ג"כ חייב מיתה. וע"ז כתבת לתרץ דלכן צוה פרעה להרוג אותם בעודם עוברין כמו"ש המהרש"א ז"ל וא"כ ממ"נ יהי' פטור דאם נדייק מלשון "באדם" על שליח א"כ אין לנו לימוד על עוברין וי"ל דב"נ אינו מוזהר על עוברין א"כ לא הוי שפכ"ד כלל ואי דנפקא לן משופך דם האדם באדם על עוברין א"כ אינו ראי' על שליח דתרתי לא משתמעי מיני' וא"כ שוב פטור מצד דא"ש לדבר עבירה והבאת ראי' ע"ז מדברי הר"מ ז"ל דפסק דב"נ מוזהר על העוברין כמבואר בדבריו בפ"ט הל' ד' מהל' מלכים אמנם דין זה דב"נ נהרג אף כשהרג ע"י שליח לא הביא הר"מ ז"ל וע"כ דהר"מ ז"ל ס"ל כיון דילפינן מהאי קרא עוברין שוב אין ללמוד מזה דיש שלד"ע וא"כ מתורץ לנכון קושית הפרשת דרכים ז"ל. אלו ת"ד. והם נאמרים בהשכל ודעת

אמנם לקושטא דמילתא לא תקנת כלל דהרי מבואר בר"מ ז"ל פ"ב מהלכות רוצח ה"ג דההורג ע"י שליח חייב בד"ש. ונפק"ל מקרא הנאמר לנח ובניו מיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם. זה השוכר אחרים להרוג את חבירו. ויען שנאמר בו לשון דרשה הרי דינו מסור לשמים וא"כ עכ"פ בדיני שמים יש חיוב על המשלח בשפכ"ד וא"כ אכתי קשה על לשון המדרש שלא יתבע הקב"ה ממנו ויפרע מהם הא בדיני שמים עכ"פ יש שליח לד"ע וא"כ יתבע הקב"ה גם ממנו. איברא דיש לקיים דבריך ונאמר דאע"ג דהר"מ ז"ל ס"ל דב"נ מוזהר על העוברין ונהרג עליהן מ"מ אין זה שפכ"ד גמור וראי' דהרי ישראל אינו מוזהר על זה רק דב"נ מוזהר גם על עוברין אע"ג דאכתי לאו נפש הוא מ"מ כיון שעי"ד הריגתו גורם לאבד נפש חייב מיתה: