כלי חמדה שמות קנא

מוהר"י ענגיל שיחי' וראיתי בכלל ג' שנו ע ג"כ בענין זה בטומאה דלפני הדיבור לאחר מתן תורה אם הוי בכלל טומאה עיי"ש שהביא בזה מחלוקת הרא"מ והגור ארי' ז"ל ועיי"ש מה שהגאון המחבר שיחי' כתב הסדר הדברים דטומאה כל זמן שלא נודע כלל בעולם אין עלי' שם טומאה כלל ומאריך בזה בדברי חכמה. אך באמת לפי"מ שכתבתי לעיל דמשה רבינו הי' שלוחן של ישראל א"כ י"ל דכשנאמרו המצות למשה רבינו הו"ל כאילו נאמרו לישראל והוי בכלל נודע ג"כ אמנם כיון שאח"כ נתבטל השליחות ומשה רבינו זכה בתוה"ק בזכותו והוא נתנם לישראל שוב י"ל כדברי הגאון שיחי' וא"כ דברינו נכונים מאוד אף לפ"ד המחבר שיחי' בזה ויש אתנו עוד אריכות דברים בזה בדברי הצל"ח פסחים שם ויבואר אי"ה בפרשת בהעלותך

ודע דלכאורה יש לעיין בדברי הר"ן ז"ל דמייתי ראי' דאין הפירוש דהיו מצורעין מדהיו בקרב כל ישראל במחלקותו של קרח וא"ל משום דנתרפאו במתן תורה הא חזרו למומן במעשה העגל ומנ"ל לר"ן ז"ל דהיו מצורעין עד מתן תורה דילמא עתה היו מצורעין ואח"כ נתרפאו עוד קודם מתן תורה וממילא לא חזרו למומן במעשה העגל. ונראה דכוונת הר"ן ז"ל כיון דדיבורו של השי"ת הוא נצחי וא"כ כיון שאמר הקב"ה כי מתו כל האנשים אי נימא דפירוש מת היינו מצורע ע"כ הפירוש ככל מת שהוא לעולם וא"כ ה"נ א"א לומר שנתרפאו אח"כ מצרעתם ע"י רפואות דא"כ אינה מיתה קיימת וזה לא יתכן לומר בדיבור הקב"ה אמנם מזה שנתרפאו במתן תורה מזה אינו נסתר הדיבור הראשון דבשעת מתן תורה נזדככו כמלאכי השרת ובטל מהם חלק האנושיות לגמרי ולא הי' שייך בהם צרעת כלל ולכן שפיר כתב הר"ן ז"ל דא"א לומר שנתרפאו באופן אחר כ"א ע"י מתן תורה אך לפי"ז שוב חזרו למומן במעשה העגל. וזה נכון בכוונת הר"ן ז"ל

והנה בעיקר דברי השי"ת למשה רבינו שאמר לו לך שוב מצרימה "כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" לכאורה יפלא דלמה הוסיף לו להקב"ה זאת דמנ"מ אם מתו או לא הא ביד הקב"ה להמית אותם כרגע אם ירצו לעשות לו רע ומלבד זה הא מחויב למסור נפשו לקיים מצות הקב"ה וא"כ מה זה שאמר לו הקב"ה כי מתו כל האנשים ולדעת רש"י ז"ל דשבועת משה לפרעה הי' משום זה יש ליישב קצת אמנם לדעת הר"ן ז"ל בנדרים (דף ס"ה) דנראה דהשבועה הי' לתועלת יתרו שיהי' רועה צאנו וא"כ מה זה שהוסיף לו הקב"ה דברים אלו [ועיי' בנימוק"י נדרים דפירש דהי' שני שבועות וכתבנו מזה בחידושי לנדרים ואכ"מ]. ומה שנראה לענ"ד בזה דחשש השי"ת שמשה רבינו לא ירצה ללכת למצרים מפני האנשים המבקשים את נפשו אע"ג דהי' בטוח שלא יוכלו לעשות לו רע וזה לא ירצה משה רבינו שיענשו אנשים אחרים על ידו או שיכשלו על ידו בעבירות לחשוב לקחת את נפשו והי' מסרב לקיים דברי השי"ת שלא יכשלו אחרים על ידו לכן הקדים הקב"ה לאמר לו כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך ומעתה שוב אין לך מניעה מללכת למצרים. ועפ"ז מובן גם מה שמצאנו בשמואל כאשר אמר לו השי"ת ללכת למשוח את דוד אמר לו איך אלך ושמע שאול והרגני שלכאורה אינו מובן כלל איך יתכן לדבר דברים כאלו להשי"ת אם הוא מצווה עליו לעשות מעשה ומה בכך שיהרג הכי שמואל לא הי' מוסר נפשו על מצות השי"ת ובגמ' שו"ט מצד שלוחי מצוה אינן ניזוקין ותרצינן דהוי בגדר שכיח היזיקא ותמי' מאוד דלא הקשו כלל על גוף תשובת שמואל איך שייך להשיב כן על מצות השי"ת אמנם נראה דהענין ג"כ כנ"ל דשמואל השיב איך אלך ושמע שאול והרגני ויוסיף שאול לחטוא בחטא דשפיכת דמים ולזאת אין רצוני לקיים מצות השי"ת במקום שחבירו יכשל על ידו בחטא דשפיכת דמים וזה