כלי חמדה שמות קנ

מובא בצל"ח פסחים (דף צ' ע"ב) דלמ"ד נדב ואביהוא מתו בפנים א"כ נטמא אוהל המשכן וכל הכלים ומה שתירצו דבאותו יום נאמר פרשת טמא מת ובאותה שעה עדיין לא נאמר פרשת טומאה תמה המג"א בזית רענן ז"ל דא"כ איך נטמאו מישאל ואלצפן. ומה שכתב הצל"ח לתרץ דנאמרה פרשת טומאת מת בשעה שנשאו אותו מישאל ואלצפן אחרי שכבר הוציאו אותו מן המשכן גם זה דוחק גדול מנשוא. אמנם לפי דברינו י"ל ברווחא דהנה באמת בפשיטות הפירוש הא דאינו מטמא אלא לאחר הדיבור היינו לאחר מתן תורה אך מפני שישראל חטאו אח"כ ונתבטלה הקבלה לכן אמרינן דלאחר הדיבור פירושו אחרי דיבור הפרשה. ומעתה נראה דזה דוקא כל ישראל אבל שבטו של לוי שלא היו בחטא העגל כלל ואדרבה קנאו עוד קנאת ד' צבאות א"כ אצלם בוודאי נשאר כח התוה"ק מקבלה הראשונה ונראה דמשום זה נבחרו שבט לוי להורות חוקי ד' לישראל דהם נשארו המקבלים הגמורים מהשי"ת שלא נתבטל מהם אח"כ וכ"כ במק"א גדולה מזו בשם הג' מוהר"י חגיז ז"ל בהלכות קטנות לתרץ קושית התוס' שבועות (דף י"ד ע"א) ד"ה כולן שתמהו דלוים במה יתכפרו עיי"ש וכתב הגז"ל דלוים א"צ כפרה כלל כיון שלא היו בחטא העגל א"צ כפרת יוה"כ כלל והארכנו בזה שם ואכ"מ

ומעתה א"ש מאוד קושית המפורשים די"ל דאז בשעה שנשרפו נדב ואביהוא לא נאמר עוד פרשת טומאת מת ולכן המשכן דהי' של ישראל ותכלית בנינו לתקן חטא העגל ולכפר עליהם א"כ אע"ג דנאמרה אח"כ פרשת טומאת מת מ"מ לא נטמא המשכן כיון דאצל ישראל הי' זה טומאה דלפני הדיבור משא"כ מישאל ואלצפן דהיו לוים הם שפיר נטמאו ע"י נדב ואביהוא אע"ג דהפרשה נאמרה אח"כ מ"מ אצלם הוי לאחר הדיבור כיון דקבלת התורה נשארה אצלם בתוקפה וזה נכון מאוד בישוב קו' הנ"ל

ומעתה אחרי שזכינו לזה נאמר שעפ"י דרכינו יש לתרץ גם דברי הר"ן ז"ל בטו"ט ודעת ונאמר דגם הר"ן ז"ל ס"ל כפירוש התוס' דטומאה דלפני הדיבור אינו מטמא בנגעים היינו קודם שנאמרה הפרשה והוא מטעם הנ"ל כיון דקבלת התורה הראשונה שהיתה ע"י משה רבינו בשליחותן של ישראל נתבטלה אח"כ והי' אח"כ קבלה מחדש ממ"ר בעת שנאמר להם כל מצוה ומצוה. אמנם הוכחת הר"ן ז"ל הוא מקרח לשיטתו שאמר כל העדה כולם קדושים וגו' ומדוע תתנשאו על קהל ד' וברש"י ז"ל כולם שמעו מפי הגבורה אנכי ולא יהי' לך וגם דתן ואבירם אמרו כן המעט כי העליתנו מארץ מצרים וגו' כי תשתרר עלינו גם השתרר הרי שחלקו על נשיאות של משה רבינו והיו סבורים שזה שהי' במתן תורה שכל ישראל היו בבחינת ממלכת כהנים זה לא נתבטל כלל בחטא העגל ומשה רבינו דשיבר את הלוחות מדעתו עשה וזה מוכרח מטענת קרח דאמר דכל העדה שמעו מפי הגבורה אנכי ולא יהי' לך וקשה עכ"פ יתר הדברות וכן כל התוה"ק הכל הי' ע"י משה רבינו ועכצ"ל דהם טענו שזה הי' ע"י רצונם כמו שאמרו דבר אתה עמנו ונשמעה וגו' וכיון שזה הי' ע"י רצונם והוא נעשה שלוחם אין לו לנהוג גדולה משום זה וכיון שכן הרי אמרו שקבלת התורה הקדושה נשארה בתוקפה וא"כ לשיטתם פשיטא דלאחר הדיבור פירושו לאחר מתן תורה וא"כ איך הוי דתן ואבירם במחלקותו של קרח בקרב כל ישראל וע"כ דלא היו מצורעים דאם היו מצורעים הי' להם לשלוח אותם חוץ למחנה כיון דבזה הי' כל יסוד המחלוקת עם מרע"ה ושפיר מוכח דהא דאמרה תוה"ק כי מתו כל האנשים וגו' היינו שהענו ודוק היטב בכל זה כי הוא ענין נכבד לענ"ד בבירור הדברים בהא דלפני הדיבור

והנה עתה בסדרי הדברים לדפוס בא לידי ספר בית האוצר מידידי הג'