כלי חמדה שמות קמט

ובאמת נלענ"ד להוכיח קצת שדעת התורת כהנים כן דהנה בתו"כ תזריע בפ' נגעים איתא בזה"ל מראות נגעים שהי' בעכו"ם ונתגייר בקטן ונולד וכו' לכך נאמר אדם כי יהי'. ב'. כי יהי' מן הדיבור ואילך וכו' ועיי' בפירוש הר"ש משאנץ ז"ל שהקשה דאמאי לא כייל לה התו"כ לעיל עם עכו"ם ונתגייר וקטן ונולד משום שדומה לעכו"ם עד שלא נתגייר דישראל נמי קודם מתן תורה ב"נ נקראו עכ"ל. וזה דוחק לענ"ד כיון דאין זה דבר ברור דהי' להם דין ב"נ קודם מתן תורה א"כ שפיר הו"ל לכלול דין זה לעיל וכמו דבמשנה נכלל דין זה בדינים הנ"ל

לכן נלענ"ד שדעת התו"כ כהמדרש דישראל נתרפאו מכל מומין במתן תורה ולכן לא כייל דין זה דנגעים קודם מתן תורה דזה לא משכחת לה כנ"ל אמנם מ"ש בפיסקא ב' דכי יהי' מן הדיבור ואילך היינו על אותן מומין שהי' להם אח"כ אם הי' בהם קודם דיבור הפרשה של נגעים הם טהורים אף שהי' בהם הנגעים לאחר מתן תורה ושני ענינים הם וזה פשוט בכוונת התו"כ וא"כ נסתרה ראיית הר"ן ז"ל לגמרי ובאמת כבר כתבו המפרשים די"ל דגם כוונת המשנה דנגעים שהיו קודם ותן תורה טהורין היינו קודם מתן תורת נגעים וזה נקרא קודם מתן תורה דכל מ' שנה היו בכלל מתן תורה ולכאורה יש לתלות הדברים בפלוגתת ר"ש ור"ע בזבחים (דף קט"ז) אי כללות ופרטות נאמרו למשה בסיני או דכללות נאמרו בסיני ופרטות באוהל מועד ולפי"ז להלכה דקיי"ל כר"ע דכללות ופרטות נאמרו למ"ר בסיני א"כ כל קבלת התורה הי' אז ועיין ברמב"ן ז"ל בספר המצות מצוה קצ"ד בחלק הלאוין ומ"ש במגילת אסתר שם וכ"כ בזה במק"א ואכ"מ. וכיון שנאמר הכל למשה רבינו בסיני עבור ישראל והוא הי' השליח של ישראל לקבל תורה עבורם כמו שאמרו ישראל למשה רבינו שהוא שמע מפי הגבורה כל דברי התורה וא"כ נראה פשוט דזה הוי לאחר הדיבור לגמרי דמיד שנאמרה הפרשה למשה רבינו הוי כאילו נאמרה לישראל ושפיר הוי בכלל אדם כי יהי' בעור בשרו

ונראה שמטעם זה ס"ל להר"ש ז"ל בפשיטות שלאחר מתן תורה הוי בכלל לאחר הדיבור אמנם כאשר נעיין בזה בעומק העיון יתבאר לנו היטב דברי התוס' דס"ל דלאחר הדיבור היינו אחר דיבור של המצוה לישראל דבאמת בזה מודים התוס' דבשעת מתן תורה הי' קבלת התוה"ק בשלימות עבור ישראל אמנם התוס' ס"ל כיון דלאחר חטא העגל שיבר משה רבינו את הלוחות וכמ"ש המפורשים דביקש לדונם כפנוי' ולא כא"א א"כ ממילא בטל אז כל קבלת התורה שהי' מקודם ובטל השליחות לגמרי ונהי דאח"כ עשו תשובה ונתקבל תשובתם וביוה"כ כשירד משה רבינו מן ההר עם הלוחות האחרונות נשלמה כפרתן של ישראל מ"מ שוב לא היתה קבלת התורה בשלימות עד ששמעו כל מצוה ומצוה מפי משה רבינו ולכן ס"ל להתוס' דלפני הדיבור היינו לפני אמירת הפרשה

ויש להמתיק הדברים ביותר עפמ"ש המפורשים לפרש הא דאמרו חז"ל דלוחות הראשונות היו מעשה ידיו של הקב"ה ולוחות האחרונות מעשה ידיו של משה כמו שנאמר בתוה"ק פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים דלוחות הראשונות היו לישראל ישר מהקב"ה ונתנם עבור ישראל אמנם לאחר חטא העגל ונתקיימו ישראל בזכות מ"ר היתה כל הקבלת תורה למשה רבינו והוא נתנם לישראל א"כ בוודאי צדקו דברי התוס' דלאחר חטא העגל כל מצוה ומצוה ששמעו ישראל מפי משה הי' אז קבלת התורה באותה מצוה ולכן ס"ל לתוס' דתליא בדיבור הפרשה וכן נראה דעת התו"כ

ואם כנים הדברים אחות לן שמעתתא טובא עפי"ז לתרץ קושית המפורשים