כלי חמדה דברים צט

ביו"ט א"ע לשרוף אלא ע"כ דס"ל להתוס' דמה"ת ל"מ ביטול וכיון שכן פשיטא דאפי' בחזר וזכה בה ישראל ל"מ ביטול כיון דאמרת דמה"ת ל"מ ביטול וה"ה כע"ז שעבד לה ישראל דא"א לאפקיע איסורא בשום אופן משא"כ לדעת הרמב"ן ז"ל דהא דע"ז של נכרי שזכה בה ישראל ל"מ ביטול הוא רק מדרבנן שפיר י"ל דאם חזר וזכה בה עכו"ם שוב מהני בי' ביטול וכמו"ש הרב ז"ל ותוס' ורבינו מנוח פליגי בזה אי ל"מ ביטול מה"ת או מדרבנן וזה נכון לכאו'

אמנם גוף ההכרח שכתבנו דהתוס' ס"ל דא"ל ביטול מה"ת דאל"כ אמאי פשיטא להו דביוט"ר כתותי מכ"ש אינו הכרח כלל דבאמת לא נזכר כלל בקושית התוס' דאי קודם ביטל פסול ביוט"ר משום עומד לשרוף וי"ל דהתוס' מודים דביוט"ר ל"ש עומד לשרוף אך קושית התוס' הוא פשיטא כיון דזכה בה ישראל וא"כ ל"מ ביטול בשום פנים ועומד לשרוף עכ"פ בחוה"מ וא"כ נהי דביוט"ר אינו עומד לשרוף אבל עכ"פ פסול ביו"ט ראשון משום דאינו לכם. דפסול דכתותי ל"צ אלא ביו"ט ב' ותמהני על הג' מוהר"י ז"ל בשערי תורה [ח"ג אות ט"ז או"ק ט'] ששגה בדבר פשוט ומבואר למעי' בכל ד' התוס' שם וכמוש"ל מד' התוס' ד' ל"ה עיי"ש ולכאו' עלה בדעתי דרך פלפול להכריח באופן אחר מקושית התוס' הנ"ל דס"ל דל"מ ביטל מה"ת דהנה הג' בית אפרים ז"ל העיר בקושית התוס' דלמ"ל לצאת ביוט"ר קודם ביטל כיון דאם לא זכה אינו שלו ובזכה ל"מ ביטל לפ"מ דקיי"ל דתוכ"ד דיבור כדיבור דמי ויכול לחזור מ"מ אם אינה חוזר קונה למפרע א"כ שפיר י"ל דזכה בו הישראל ביוט"ר ותיכף יצא בו וכיון דתוכ"ד דיבור יכול לחזור בו הרי הי' אז בו דין ממון והי' מהני ביטל ושפיר יצא בו אף ביוט"ר דהי' לכם והי' מהני בו ביטל אמנם הג' בעל אמרי בינה ז"ל דחה אותו כיון דתוכ"ד דיבור דיכול לחזור בו הוא רק מדרבנן א"כ מה"ת ל"מ ביטול ועיי"ש אך ז"ד א"נ דמה"ת ל"מ ביטל אבל א"נ כשיטת הרמב"ן ז"ל דמה"ת מהני ביטל גם לאחר שזכה בה ישראל ורק מדרבנן ל"מ ביטל א"כ תוכ"ד דיבור כיון דגם מדרבנן מהני ביטל שפיר יוצא בו וא"כ מדלא ת' התוס' כן נראה דס"ל דל"מ ביטל מה"ת ולכן ל"ת במתנה עמלה"ח כנ"ל משא"כ לדעת הרמב"ן ז"ל שפיר י"ל כנ"ל אך כ"ז רק לפלפולא אמנם באמת אין זה הכרע כלל וד' הג' בית אפרים ז"ל א"ל מקום כלל אלא לענין כתותי מכ"ש אבל ביוט"ר דבעי לך ושיהי' בו די ממון וזה למ"ל כיון דכ"ז דמשכח"ל ביטל היינו משום דיכול לחזור בו ולא יהי' שלו אבל שיהי' שלו ויהי' מהני ביטל זה א"א א"כ ממילא הוא א"ש מצד דאין לו דין ממון ודו"ק היטב

(ד) שבתי וראיתי בחי' המאירי סוכה שנדפס מחדש שכ' בזה"ל אבל אשירה של גוים הואיל ויש לה בטילה עדיין אפי' בראשון יצא שמ"מ הואיל ויש לו ביטל ע"י גוי לא מכתת שיעורי' ואע"פ שמ"מ כ"ז שלא נתבטל אסור הוא בהנאה אין כאן הנאה הגוף ואי משום הנאת קיום המצוה כבר ביארנו שמללה"נ ולא סוף דבר במשמשין אלא בע"ז עצמה שהרי יש בטילה לכל ולגדולי הראשונים ראיתי שבראשון מיהו קודם ביטל לא יצא שאין כאן לכם ואע"פ שבאתרוג של דמאי אמרו הואיל ואב"מ לנכסיו והוי עני וחזי לי' כדידי' דמי ונפיק ואף כאן ראוי לומר הואיל ויכול לבטלה אינו יכול לכופו ואע"פ שאם בטלה הגוי אף ע"י אונס של ישראל בטלה היא מ"מ שמא לא יבטלנה בשבילו וכן