כלי חמדה דברים ק

באתרוג של מע"ש שאמרו בו שבגבולין יוצא בו מצד הואיל ובידו לפדותו לכם קרינא בי' הטעם ג"כ מפני שהוא בידו אבל ע"ז אין בידו לבטלו ומתוך כך ל"י בראשון אלא לאחר ביטל ובשאר הימים אף קודם ביטל ושמא תאמר הואיל ולולב ביד ישראל ולא נתבטל האיך הוא יוצא והרי מאחר שבאה בידו ע"ז של ישראל הוא וראה לגדולי המפורשים שבגוף ע"ז ודאי הדין כן לאחר ביטל הוא שיצא אבל במשמשי' הואיל והע"ז של עכו"ם והוא ביד עכו"ם כל שיבטל עכו"ם ע"ז שלו בטלו משמשי' מאליהם בכל מקום שהם אפי' ביד ישראל וכו' שהמשמשים נגררים אחר גוף הע"ז ונמצא שיש לה בטילה וכו' ומ"מ הרבה חולקים בזו לומר שכל שבא ליד ישראל אין לה בטילה וזו שבכאן פרשי' בשנטלה ישראל לצאת בו עד שיחזירינו לעכו"ם שכל כיו"ב לאו דישראל הוא עכ"ל המאירי והעתקתי כל דה"ק מפני שלכאו' אינם מובנים כלל הנה מ"ש בר"ד דבע"ז של גוי יוצא בה ביוט"ר אף קודם ביטל משום דמהני ביטל לכאו' אינו מובן כלל כיון דלאחר שזכה בה ישראל ל"מ ביטל ומקודם הרי אינו שלו ומה דמיון הוא לדמאי ולמע"ש דהוא שלו באמת רק משום דא"ב היתר אכילה ל"ח בגדר לכם שפיר אמרינן דבידו שיהי' בו היתר אכילה וממילא הוי בגדר שלו לגמרי משא"כ הכא דבעצם אינו שלו דה"ה של הגוי א"כ מה מהני דיש עצה ע"י ביטל ואין לו מובן אחר אלא או דנימא דס"ל כהרמב"ן ז"ל דמה"ת מהני ביטל גם לאחר שזכה בה ישראל א"כ שפיר י"ל דמה"ת יוצא ביוט"ר כיון דמה"ת מהני ביטל וקאי על דינא דאורייתא או דס"ל כמוש"ל בדעת הר"מ ז"ל דע"ז של גוי שזכה בה ישראל מהני ביטל עכ"פ לפטרו מחיוב איבוד וגניזה וה"ה איסה"נ ככל איסה"נ וס"ל דאיסה"נ הוי בכלל שלו אף לענין ד' מינים כדעת הריטב"א סוכה ועי' בת' חת"ס ח' או"ח ס' קע"ט מ"ש בדעת המג"א בלולב של עכו"ם דג"כ מוכח מדבריו דא"ל משום כתותי מכתת שיעורא הוי לולב של עכו"ם בגדר לכם ולפ"ז יש לקיים הד' בד' הר"מ ז"ל דס"ל דלולב של עכו"ם יוצא בו אף ביוט"ר ואע"ג דפוסל הר"מ ז"ל אתרוג של ערלה וכה"כ ה"ט משום דאינו בגדר פרי כמו"ש בפירוש המשניות נראה דס"ל דאיסה"נ הוי בכלל לכם וא"ל דא"כ באתרוג של ע"ז ג"כ יפסול משום שאינו פרי ז"א דמלבד די"ל כיון דהי' מהני ביטול א"כ אינו איסור עצם ולא נפיק מכלל פרי א"כ אף עתה שזכה בו ישראל ואסור בהנאה לא מפסיל משום זה מלבד זאת כ"כ בת' לח"א דפסול זה משום שאינו פרי הוא רק אם איסורו מחמת הפרי כגון ערלה וכה"כ משא"כ איסור אחר שחל על הכל ל"ש להפקיע אותו מתורת פרי והבן היטב

הכלל שמוכרח דעת המאירי דס"ל השתא דאפי' בזכה בה ישראל מהני ביטל לענין זה דלא נימא כתותי מכתת שיעורא לכן צ"ל כיון דאין בידו לכוף את הנכרי לבטלו שוב אינו בגדר לכם מצד דעומד לשרוף לכן מסיק דביוט"ר א"י אלא לאחר ביטל וביו"ט שני יוצא בו אף קודם ביטל כיון דל"צ לכם וכתותי מכתת שיעורא ל"ש כיון דיש עצה ע"י ביטל אך לפי"ז אין לו מובן מ"ש אח"כ ושמא תאמר והואיל והלולב ביד ישראל ולא נתבטל וכנ"ל איך הוא יוצא והרי מאחר שבא לידו ולא נתבטל ה"ה ע"ז של ישראל ותמי' מאוד כיון דמיירו בי"ט שני א"כ א"צ לזכות בה כלל וא"כ שפיר יוצא בו וכל דבריו בזה אינם מובנים ועלה בדעתי שאזיל בשיטת הב"ח ז"ל שזכרנו לעיל דס"ל דאפי' לא זכה בה ישראל רק אם בא ליד ישראל שוב ל"מ ביטל לכן שפיר ק"ל אפי' ביו"ט שני איך יוצא