כלי חמדה דברים צז

מש"כ ברישא אע"פ שבטלו נראה דמיירי באשירה שיש לה ביטול דאל"כ אין זה רבותא כלל בביטלו וא"כ מבואר דאע"ג דמהני ביטול מ"מ פסול למצוה וא"כ מה זה שכ' בסיפא דלולב של ע"ז אם נטל יצא ומ"ש מרן הכ"מ ז"ל דס"ל לרבינו ז"ל דאשירה שנטעה מתחילה לכך אע"פ שבטלה ומותרת להדיוט מ"מ מאיס למצוה צ"ע הא הר"מ ז"ל פסק דמצות אינו כגבוה כמו שנראה מדבריו ז"ל בפ' מה' ביכורים ה' שכ' דאשירה שבטלה פסולין הפירות לביכורים מפני שהן כקדשי המקדש נראה מדבריו להדי' דלמצוה אינן פסולין וכמו שמבואר מד' הירושלמי פ' דבכורים ה' עיי"ש היטב לכן נראה כשנדקדק בלשון הזהב של רבינו ז"ל בה' עכו"ם פ"א ה"ט שכ' בזה"ל עכו"ם של ישראל אינה בטילה לעולם אפי' הי' לעכו"ם בה שותפות אין בטילו מועיל כלום אלא אסורה בהנאה לעולם וטעינה גניזה וכן עכו"ם של גוי שבאה לוד ישראל ואח"כ בטלה הגוי אין ביטולו מועיל כלום ואסורה בהנאה לעולם עכ"ל והנה ברישא הזכיר שטעון גניזה ובסיפא לא הזכיר גניזה וצ"ע למה לכן נלענ"ד ברור דלהר"מ ז"ל הי' קשי' מאוד מה שאמרינן בגמ' מנין לע"ז של ישראל שטענן גניזה והא בעינן איבוד ולמה צריך קרא שטענינן גניזה לכך ס"ל להר"מ ז"ל דשאלת הגמ' הוא דמנ"ל דל"מ בהו ביטול ואף אחר שנתבטלו ושוב אינן עכו"ם ג"כ יהי' אסורין בהנאה וטעונין גניזה וע"ז ילפינן או משום בסתר או מדכתיב לא תטע לך וגו' אצל מזבח מה מזבח טענן גניזה והיינו במזבח ששוב א"ר למצותו שנשבר וכיו"ב שטענן גניזה כדין כל כלי שרת ה"ה ע"ז של ישראל אע"פ שבטלו ושוב אינו בגדר ע"ז מ"מ טענן גניזה אמנם ז"ד ע"ז של ישראל אבל ע"ז של עכו"ם שבאה ליד ישראל ואח"כ בטלה עכו"ם אע"ג דאסורה בהנאה ואין הביטול מועיל מ"מ בזה לא אשכחן שטענן גניזה לכן כתב הר"מ ז"ל סתמא דאסור בהנאה ובין הרישא ובין הסיפא מיירי לאחר ביטול דוקא אבל קודם ביטל ה"ה במצות אבד תאבדון כמו"ש לעיל בה"ו ובעינן מה"ת שוחק וזורה לרוח

ומעתה א"ש מאוד ד' הר"מ ז"ל בה' לולב דקמ"ל דאם היתה אשירה הנעבדת והיינו ע"ז של ישראל דל"מ ביטל להתירה בהנאה אע"ג דמהני בה הביטל שלא יצטרך עוד לאבדה אלא לגניזה וה"א דשוב עכ"פ יהי' יוצאין בה ביו"ט שני כיון דטענן רק גניזה ל"ש בה כתותי מכתת שעורא ע"ז כתב הר"מ ז"ל דז"א דאפי' אם בטלה מ"מ כיון דאסורה בהנאה וטעונה גניזה הוי דומי' דעיר הנדחת ואמרינן בה כתותי מכתת שעורא וכתי' הראשון של התוס' ביבמות הנ"ל דכיון דטענן גניזה א"ל כתותי גדול מזה אך לפ"ז יצא מזה דין חדש דבלולב של ע"ז דעכו"ם אע"ג דזכה בה ישראל מ"מ כיון דמהני ביטול לבטל מצות איבוד נהי דאסור בהנאה מ"מ כיון דל"צ איבוד ולא גניזה י"ל דל"ש בי' פסול דכתותי מכתת שיעורא ויהי' יוצא בה אף קודם ביטול

והי' מקום בזה לת' ד' הר"מ ז"ל פ"ח מלולב ולת' קושית הרה"מ ז"ל וי"ל יותר לפי"מ שנראה מד' הר"מ ז"ל פ"ה מה' אסורי מזבח ה"ט שכ' דלכן אין מביאין מנחות ונסכים מערלה וכה"כ משום דהוה מצוה הב"ע נראה דמשום איה"נ דהוי בגדר אינו שלו או מטעם כתותי מכתת שיעורא כיון דעומדין לשריפה אינן פסולין למזבח וצ"ל דס"ל דאיסה"נ הוי בגדר שלו וכן ל"ש בזה כתותי מכ"ש כיון דאין השריפה חיוב בהן אלא דהשורפין מצוה קעביד אינו בגדר כתותי מכ"ש א"כ ה"ה בלולב ע"ז של עכו"ם כיון דמהני