כלי חמדה דברים צב

דוד וישרפו באש ר"י בר חלפתא ורבנן ר"י בר חלפתא אומר מה שהי' של מתכות וישאם דוד ואנשיו ומה שהי' של עץ ויאמר דוד וישרפם באש ועי' שם בפנ"מ ובמראה הפנים דפירש בדר"י בר חלפתא דבשל עץ לא הי' חושש לבטלם והי' רוצה לקיים מצוה שרפה משא"כ בשל מתכת חס עליהם וצוה להם לבטלם ע"י נכרים עיי"ש היטב ומובא גם בתוס' מס' ע"ז ד' מ"ד ע"א ותמי' לי מאוד דמהכ"ת נאמר על דוד המלך ע"ה דהי' חס על ע"ז של מתכת לקיים בהם מצות שריפה וצוה לבטלם ע"י גוי אמנם לדברינו יובן היטב כיון דמלחמת פלשתים הי' מלחמת מצוה וכ"כ במק"א דעת הרבה גאוני בתראי דלדעת הרמב"ן ז"ל במלחמת מצוה הותרו כל האסורים ל"ד בשבע שכבשו רק בכ"מ שנלחמו עם הפלשתים שרצו לרשת את ארצם של ישראל הוי מלחמת מצוה ושללם אשתרו לכן רצה דוד שיתקיים ובתים מלאים כל טוב לכן בע"ז של מתכת צוה לבטל כדי שיוכלו להנות משללם של גוים וזה נכון לענ"ד בס"ד. ולפ"ז מוכרח מזה בביטל אינו מקיים מצות אבד תאבדון ובאמת כשנעמק בהלכה זו נראה דת' הגמ' אלא מדפלחו לעגל גלי אדעתי' דניחא להו אין הכוונה ומשום הכי שוב ל"מ ביטול דהרי אח"כ עשו ישראל תשובה וגם האלנות שמקודם לכן שהוי נטעו ולבסוף עבדו אינן נאסרין כלל ולא נאסרו אלא האלנות שנטעו לשם ע"ז ואותם שעבדו כל זמן שלא עשו ישראל תשובה וא"כ הוי רובא דהתירה וא"כ מה"ת בטלו ברובא וכבר העיר בזה הג' בעל ברוך טעם ז"ל וראיתי למורי הגאון הצדיק בעל נפש חי' ז"ל בת' ח' יו"ד ס' נ"ז שכ' לת' משום דהוי התירא לגוי אסורא וע"ז אוסר במשהו עיי"ש שמפלפל בחכמה אבל תמי' מאוד לענ"ד דשכח דכ"ז דאוסר ע"ז בתערובות במשהו הוא רק מדרבנן אבל מה"ת ברובא בטל וא"כ הקל"ד למה הי' צריך שריפה הא מה"ת בביטל בעלמא סגי לכן נראה עיקר דפי' הגמ' מדפלחו ישראל לעגל גלי דעתי' דניחא להו וכיון שכן שהי' ניחא להו לישראל בעבודת העכו"ם לשם ע"ז והוי כאלו הם בעצמם עבדו ע"ז ושוב אמרה תורה שיקיימו מצות איבוד ולא רצתה להתיר זאת בכלל שלל עכו"ם שנאסרו להם כל איסורין ואע"ג דמדינא מהני ביטול עכו"ם מ"מ כיון דקודם ביטול ה"ה בכלל מצות איבוד אמרה תורה שיקיים מצות איבוד כיון דהי' בזה גם שמץ מע"ז שלהם בעצמם וזה נראה נכון ומרווח בסוגי' דשמעתתא ב"ה

ומעתה י"ל דבאמת יעקב אבינו לא חשש על איסור דרבנן והא דלא צוה לבטלם עתה ע"י נכרי היינו משום דכבר חלה מצות איבוד כשבא לידם רצה לקיים מצות איבוד וכיון דמה"ת סגי בקבורה שפיר צוה להטמינם דמתקיים בזה מצות איבוד ע"ז מה"ת אמנם לא אכחד שעדיין לבבי מהסס בזה אי בביטול ע"ז היכא דמהני ביטול אינו מקיים מצות איבוד דהנה לכאו' קשה טובא איך ניתר איסור ע"ז ע"י ביטול ומה בכך שבטלו מע"ז מ"מ כיון דכבר נאסר בהנאה איך נפקע איסורא ע"י שעתה אינו ע"ז והרי אפר ע"ז ג"כ אסור אע"ג דעתה אינו ע"ז מ"מ כיון דדרשינן והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהוה ממנו ה"ה כמוהו א"כ מה בכך דנתבטל שם ע"ז מני' מ"מ כיון דהי' ע"ז ונאסר בהנאה הרי הוא יוצא מע"ז וידוע דעת רש"י ז"ל דבאיסה"נ ל"מ שינוי בפרט באיסה"נ דע"ז מטעם הנ"ל וא"כ אמאי מהני ביטול להתירו בהנאה

ולכאו' עלה בדעתי להעיר בדבר חדש עפ"מ דמבואר בירושלמי