כלי חמדה דברים צא

תקלה דילמא משכח איש ויהנה ממנה וא"כ הרי שפיר י"ל דלא בטלו עדיין ולכן שפיר צוה יעקב אבינו ע"ה להטמינה כדין ע"ז של ישראל שצריכה גניזה. כיון דאז לא הי' שייך חשש תקלה דהרי ב"נ לא הוזהרו על הנאת ע"ז וא"כ אם ימצאו אותה ב"נ יהי' מותרין להנות מהם וכיון דל"ש חשש תקלה מתקיים המצוה בגניזה אף מדרבנן ואף א"נ דהא שייך חשש תקלה דילמא ימצא אותה גוי ויעבוד להם כיון דהי' ע"ז ממש ג"כ כמו שנראה מפשטות המקראות מ"מ מנ"ל דחשש יעקב אבינו ע"ה לגזירה דרבנן כיון דמה"ת מתקיים מצות ביעור ע"ז בקבורה את"ד, והנה בגמר דבריו אדם נתפס מ"ש מנ"ל להרמב"ן ז"ל דיעקב אבינו חשש אפי' לגזירה דרבנן זה מוכרע ממקומו להרמב"ן לשיטתו שס"ל דהא דבע"ז של ישראל ל"מ ביטול מה"ת היינו רק בנעבד לישראל אבל ע"ז שעבדה גוי וזכה בה ישראל מהני ביטול מה"ת והכריח כן מהא דע"ז ד' נ"ד ב' דאמרינן על הא דואשריהם תשרפון באש ולא סגי בביטול דהוא מטעם מדפלחו ישראל לעגל ש"מ דניחא להו והוי ע"ז של ישראל דאי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי להו ותמו' הא עכ"פ אח"כ כשבאו לרשות ישראל הוי לי' ע"ז של ישראל ול"מ ביטול והוכיח מזה הרמב"ן ז"ל דמה"ת מהני גם בע"ז אלו ביטול א"כ תקשה למה צוה יעקב לבניו לקבור אותם הא בביטול בעלמא סגי להו כקושיית הגמ' והי' להם עתה לבטל הע"ז ע"י נכרים ולכן הוכיח מזה הרמב"ן ז"ל דבודאי כבר נתבטלו הע"ז דהי' נזהרים גם בדרבנן ולא זכו בהם בני יעקב טרם שנתבטלו ע"י בני שכם והא דצוה יעקב לגונזם הי' מפני טהרת הקודש עכ"פ הרמב"ן ז"ל לשיטתו הי' לו הוכחה דקיימו אף דרבנן וממילא שפיר קשי' לי' לרמב"ן ז"ל דהי' צריך לאבדם מחשש תקלה דלמא ימצא ב"נ אותם ויעבוד להם אך באמת מלבד שי"ל דל"ש חשש תקלה בעבודה כיון דכבר בטלם ולא שייך חשש עבודה יותר מלבד זאת מנ"ל דחיישינן לתקלת גוי והא דהחמירו חז"ל להיות שוחק וזורה לרוח היינו משום חשש תקלת ישראל אבל להיות גוזרין מחשש שמא יכשל גוי וימצא אותה ויעבוד לה זה לא מצאנו וא"כ הדרה קושייתו לדוכתא ומלבד זאת גוף ההכרח שכתבנו דהרמב"ן לשיטתו הכריח דיעקב אבינו חשש גם על דרבנן יש לדחות דהנה כבר נתעוררו הפוסקים בהא דמקשינן בגמ' על הא דאמר קרא ואשריהם תשרפון באש דאי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי לי' הא י"ל דאע"ג דלענין היתר הנאה סגי לי' בביטול בעלמא מ"מ כיון דנראה מסברא דבביטול אינו מקיים מצות איבוד א"כ י"ל כיון דכבר זכי בהו ישראל אמרה תורה שיקיימו ישראל מצות איבוד ע"ז דע"י ביטול יפקיעו אותם ממצות איבוד ע"ז אמנם נראה להעיר בדבר חדש דהנה באמת קשה על הא דנצטווה לאבד ע"ז כשיבואו לא"י הא אמרה תורה ובתים מלאים כל טוב ואשתרי להו אפי' קדלי דחזרי וכמ"ש הרמב"ן ז"ל דבמלחמת מצוה הותרו להם כל האיסורין א"כ אמאי איסורי ע"ז לא הותר להם וכבר נתעורר בזה הרמב"ן ז"ל בפ' ואתחנן דמכח איסורים דלא ידבק בידך מאומה מן החרם וכיו"ב שקץ תשקצנו וגו' לא הותרו איסורי ע"ז וצוה הכתוב לאבדם ומעתה ז"ד א"נ דל"מ ביטול להתירם בהנאה אבל א"נ דבביטול בעלמא סגי להו להתירם בהנאה. נהי דאינו מתקיים בזה מצות איבוד מ"מ לא הי' אמרה התורה על ע"ז אלו מצות איבוד כיון דיש עצה להיות מותר להם ע"י ביטול ולא יהי' נפסד להם משלל הנכרים וז"ב ואמת לע"ד בפירוש הגמ' ועפ"ז עמדתי על כוונת הירושלמי מס' ע"ז פ"ג ה"ג דאיתא שם בזה"ל כתוב אחד אומר ויעזבו שם את עצביהם וישאם דוד ואנשיו וכתוב אחד אומר ויאמר