כלי חמדה דברים ט

והמצות ובאמת בעיקר ד' הצל"ח דלא הי' ערבות אלא בשביל חטא העגל נראה דס"ל דמקודם לכן לא נתערבו אחד בעד חבירו כתבנו בדרושים שלנו דנראה פשוט דבמתן תורה שנאמר ויחן ישראל ודרשו חז"ל כאיש אחד בלב אחד וכשנתנו עשרת הדברות לישראל נתנו בלשון יחיד והוא מה"ט דהי' כולם כאיש אחד בלב אחד ממילא כל אחד נתערב בעד חבירו כיון דהי' הכל כאחד ולא הי' צריך כל להכניסם בברית בערבות אמנם לאחר שבירת הלוחות דנתפרדה החבילה ושוב לא זכו למדריגה זו להיותן באחדות הגמור כמו שהי' במתן תורה לזאת הי' צריך להביאם בברית להיות ערבון זב"ז ובארתי בזה ד' המדרש דהקב"ה החזר על בני עשו לקבל את התורה ושאלו מה כתיב בהו ואמר לא תרצח ואמרו א"ה לא בעינא וכן בני ישמעאל כשאמר להם הקב"ה לא תנאף אמרו ל"ב שתמי' מאוד הא הוא מז' מצות שגם ב"נ מוזהרין ע"ז וכ"כ לת' בכמה אופנים אמנם להנ"ל יובן היטב דכאשר שמעו דכתיב לא תרצח לא תנאף בלשון יחיד וע"כ היינו שיהי' כולם כאחד להיות אחד נענש בעבור חבירו ואת זה לא רצו לקבל על עצמם בלאווין אלו אשר נטמאו בם להיות אחד ערב עבור חבירו והארכנו בזה בכמה ענינים ולפ"ז אע"ג דשבט לוי לא חטאו בעגל מ"מ י"ל דנשארו בערבות הקודמת אך לפי"ז ז"ד שבט לוי כשהם לעצמם אבל ערבות שלהם על ישראל נפסק לאחר חטא העגל אמנם במדרש תנחומא פ' ראה איתא אמר ר"א בשעה שעמדו ישראל לפני ה"ס נתן הקב"ה להם את התורה באותה שעה כל מי שחטא הקב"ה פורע ממנו לשעבר כל מי שחוטא הי' דור משלם חטאו לדור המבול אמרו רבותינו הרבה כשרים הי' בהם כגון נח ונמחו עם הדור בדור הפלגה הי' חוטאין אפ' התנוקות משתלמין כשעמדו ישראל בסיני ונתן להם הקב"ה את המצות אמר לשעבר הי' הדורות לוקים על עון של אחד מהם מכאן ואילך אין הדור לוקה על אחד עכ"ל המדרש מבואר לכאו' היפוך דברינו אך באמת ד' המדרש נפלאין מאוד מ"ש שמקודם מתן תורה אם יחיד חטא הי' דור משלם חטאו שאין לו ביאור לכאו' לכן נראה דכוונת המדרש על דור של אותו אדם שחטא וכמו"ש במד"ר סו"פ חוקת בענין לא יומתו אבות על בנים ובנים על אבות דזה הי' מהדברים שהסכים הקב"ה למרע"ה אע"פ שמדת הדין הוא להיפוך ולכן קודם מתן תורה בחטא האבות הי' כל דורו נענש עמו ובדור הפלגה משום חטא האבות הי' גם התנוקת נענשין אבל ממתן תורה ואילך איש בחטאו יומתו ואין הדור שלו נענשין בשביל חטאו אמנם מי שיש בידו להוכיח ואינו מוכיח זה נכלל בחטא היחיד משום ערבות ואין זה סתירה לדברינו הנ"ל

ויש להבין עפ"ז דעת ר"א דס"ל בעיר הנדחת דגם הטף נהרגין ור"ע שאל אותו הא כתיב ונתן לך רחמים ולהנ"ל יובן דטעמו דר"א כיון דבעיר הנדחת דנין בסייף וכ"כ בס' חמדת ישראל בשם הגר"א ז"ל דהתורה צותה לשפוט את עהנ"ד בדיני ב"נ וע' מה שנכתוב במקומו בזה ובדיני ב"נ כן הוא דגם התנוקות נענשין בחטא האבות ועי' במד"ר פ' חוקת שם דזה שנאמרו עשרת הדברות בלשון יחיד הועיל אח"כ למרע"ה להתנצל בחטא העגל לטעון לזכותן של ישראל שרק לו נאמרו עשה"ד אבל האמת מה שנאמרו בלשון יחיד הוא מטעמא דאמרן ויש עוד להאריך בזה ואכ"מ

ובעיקר ד' הצל"ח שכ' שישראל לא נתערבו בעד הכהנים והכהנים לא נתערבו עבור ישראל הנה הרגיש בעלמו מד' התוס' ברכות מ"ח שכ' שאם רשב"ש הי' אוכל כזית דגן הי' יכול להוציא את ינאי מצד ערבות והא ינאי הי' כהן ועיי"ש שנדחק שכיון שאכלו גם שתו והי' בהן ישראלים אמנם לענ"ד