כלי חמדה דברים ח

ב"ה פרשת דברים

א) ז"ל הרמב"ן ז"ל בפתיחת ס' דברים. הספר הזה ענינו ידוע דהוא משנה תורה ובאר בו משה רבינו לדור הנכנס בארץ, רוב מצות התורה הצריכות לישראל. לא יזכיר בו דבר בתורת כהנים ולא ממעשה הקרבנות ולא בטהרות כהנים ובמעשיהם שכבר ביאר אותם להם. והכהנים זריזים הם. לא יצטרכו לאזהרה אחר אזהרה. אבל בישראל יחזור המצות הנוהגות בהם. פעם להוסיף להם ביאור ופעם שלא יחזור אותם רק להזהיר את ישראל ברוב אזהרות כמו שיבואר בספר הזה בעניני ע"ז אזהרות מרובות זאח"ז בתוכחות וקול פחדם אשר יפחיד אותם בכל עונשי העבירות עכ"ל. ויש להמתיק הד' ביותר דעתה כשנכנסו לא"י זרז אותם מרע"ה עוד הפעם במצות התוה"ק כיון דכל נתינת א"י הי' רק בזכות התוה"ק וזו"ז אין להם חלק ונחלה בא"י דמה"ט כתב הרשב"א ז"ל דבא"י לא הי' להם טענת מודעה ומעתה ז"ד לישראל אבל כהנים דמפורש בתוה"ק (דברים י"ח) לא יהי' לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה וגו' ד' הוא נחלתו כאשר דיבר לו ולזאת לא הי' שייך עתה לזרז אותם עוד הפעם במצות שלהם. ודרך פלפול י"ל בטו"ט דלכן רק בישראל הי' צריך מרע"ה לזרז אותם עוד הפעם בכניסתן לא"י במצות משא"כ הכהנים לפ"מ דקיי"ל דבשבע שכבשו הותרו להם כל האסורים לכן הי' צריך מרע"ה לזרז אותם שידעו שזה רק לזמן הזה אבל לאחר הכיבוש ה"ה מוזהרין על כל האסורין ובקדושתי' קיימי ומעתה לפמ"ש הג' מוהר"י זצלה"ה בס' "אהבת יהונתן" דרק לישראל הותרו אסורים בשבע שכבשו אבל הכהנים דחמירי קדושתי' לא אשתרו להו כלל וא"כ לא הי' צריך לזרז את הכהנים במצות. הן אמת שראיתי להמחברים שתמהו על הג' זצ"ל דהרי ממקומו מוכרע להיפוך דא"כ מה מקשינן בחולין (דף י"ז ע"א) על בעי' דר"י דאיברי בשר נחירה השתא דבר טמא אישתרו להו בשר נחירה מבעי' הא נפ"מ לכהנים. א"ו דלכ"ע אישתרי ד"א בשעת מלחמה אמנם לענ"ד א"ז השגה לפמ"ש הרמב"ן ז"ל בפ' אמור בקרא דנו"ט לא יאכלו לטמאה בם שכ' יאמר שיזהר מאכילת נו"ט שלא יטמא בם ויצטרך להנזר מן הקדשים וכו' ולכאו' תמי' ת"ל דבלא"ה אסורין לאכול משום נבילה לכן נראה דקאי להלכה דקי"ל כר"ע דסבר נחורה אישתרו להו במדבר ועי' בר"מ ז"ל פ"ד מה' שחיטה הל' טו"ב שנראה מבואר דלר"ע דאישתרי להו בשר נחורה במדבר היינו דהי' מותרין בנבלה כשאר אוה"ע עיי"ש היטב ולפ"ז נראה פשוט דהי' דינו כנבלה דהי' מטמא ולזאת בא הכתוב להזהיר את הכהנים שיש עליהם אזהרה שלא יאכלו בשר נחורה משום דעיד"ז יבואו לידי ביטול עשה דאכילת קדשים וא"כ ליכא למימר דאבע"י ר"י נפ"מ לכהנים כיון דהם גם במדבר הי' אסורין בבשר נחורה וע"כ דהאבעי' רק על ישראלי' ושפיר מקשינין הא גם דבר טמא אשתרו להו ויש לבנות ולסתור בזה ואכ"מ

ומה שי"ל עוד דלכן לא הזהיר מרע"ה מחדש את הכהנים די"ל דכל האזהרות לישראל הי' משום שבערבות מואב נכנסו לערבות להיות כל ישראל ערבין זב"ז לזאת הוצרך עוד הפעם להגיד להם המצות שנצטוו ולהודיעם שעל כל זה נכנסו לברית להיות ערבות של אחד בחבירו ומעתה לפ"מ שכתב ה"ג בצל"ח ז"ל במסכת ברכות ד' כ' דכהנים לא נתערבו בעד ישראל ולזאת לא הי' צריך להזהיר את הכהנים מחדש על התורה והמצות ויש להמתיק הד' ביותר לפמ"ש הצל"ח שם דלכן לא נכנסו הכהנים והלוים לערבות משום שלא חטאו בחטא העגל לזאת לא הכניסם אח"כ בשבועת האלה להיות ערבים בעד ישראל ומעתה י"ל דמה"ט לא הזהיר אותם מרע"ה מחדש עה"ת והמצות כיון דלא הי' בחטא העגל לא היו צריכין מחדש אזהרה לקיים התורה