כלי חמדה דברים י

נראה בזה דשב"ש הי' נשיא על ישראל ומוטל עליו להדריך את ישראל ומצ"ע דהוכיח תוכיח וכמו שמצאנו שאמר לינאי המלך עמוד על רגליך שהי' ראש הסנהדרין א"כ פשיטא דיכול להוציא גם כהנים יד"ח דנהי דהכהנים אינם בכלל ערבות ולא נתערבו ישראל עבורם היינו שאר ישראל אבל נשיא ואב"ד בודאי ערב עבור כהנים ג"כ וכן כהנים אע"ג דלא נתערבו בעד ישראל מ"מ נראה כיון דהם נעשו בביאתן לא"י עיקר השופטים על ישראל כיון דישראל בכניסתן לארץ הי' מוטל עליהם עבודת הארץ ועול הוראה והמשפט נמסר לכהנים שהם יהי' המורים והמלמדים את העם לכן ממילא דינם כאלו נתערבו עבור ישראל ומה שנראה מד' התוס' ברכות ד' כ' דכהנים ולוים דמי' לנשים וא"כ אין יכולין להוציא אחרי' יד"ח היינו בזה"ז לאחר שגלו ישראל מעל אדמתן שוב אין לכהנים יתר שאת ויתר עוז בענין דין והוראה לכן אם אינם חייבין בברהמ"ז א"י להוציא אחרים יד"ח משא"כ בזמן הבית כיון דכהנים הי' השופטים הי' דינם כערבים ונסתעי' מזה ד' הג' חת"ס בח' או"ח סי' ר"ח ודוק היטב

ב) עוד כתב הרמב"ן ז"ל ועוד יוסיף בספר הזה כמה מצות שלא נזכרו כלל כגון היבום ודין המוש"ר והגירושין באשה ועדים זוממין וזולתו וכבר נאמרו לו כולן בסיני או באוה"מ בשנה ראשונה קודם המרגלים כי בערבות מואב לא נתחדשו לו אלא דברי הברית כאשר נתפרש בו וכו' אבל לא נכתבו המצות בספרים הראשונים שידבר עם יוצ"מ כי אולי לא נהגו באותן המצות רק בארץ אע"פ שהן חובת הגוף כאשר בא בענין הנסכים או מפני שאינן תדורות לא הזכיר רק בבנים נוחלי הארץ עכ"ל והנה בס' חמדת ישראל במצות יי"נ כתבתי לתמוה מד' הרמב"ן ז"ל אלו על מ"ש במצוה קצ"ד לתמוה על הר"מ ז"ל בס' המצות שפירש הא דמבואר בספרי ועדיין יי"נ לא נאסר להם דקאי על יי"נ ממש וכתב ע"ז הרמב"ן ז"ל בזה"ל ואלו יתפרש ביי"נ ממש יהי' היפך מד' הרב ותהי' משם ראי' שאין אסורו מה"ת שכל התורה כולה כבר נאמרה למשה בסיני עכ"ל והרי מד' כאן מבואר שאע"פ שנצטווה מרע"ה הכל בשנה ראשונה מ"מ לא אמרם אלא בסוף מ' שנה אפי' במצות שהן חוה"ג א"כ י"ל דה"ה יי"נ אע"פ שנצטוה מ"ר בשנה הראשונה מ"מ עדיין לא נאסר להם. ולחומר הנושא י"ל דהרמב"ן ז"ל ס"ל דבמה שנוגע לאיסור ע"ז אין סברא שיהי' חילוק בין יוצאי מצרים לבאי הארץ ובפרט כיון שאיסור תקרובות עכו"ם נאמר להם א"כ כיון דלפי האמת מודה הר"מ ז"ל דגם יי"נ הוי בכלל תקרובות עכו"ם א"כ אמאי זאת לא נאמר להם מיד ומהכ"ת נחלק בין תקרובות עכו"ם וליי"נ ונאמר בזה שנאסר להם אח"כ כלענ"ד כונת הרמב"ן ז"ל אך לפי"ז הר"מ ז"ל לשיטתו דס"ל דקרא וקרא לך ואכלת מזבחו קאי לאסור שחיטת נכרי ותקרובות עכו"ם דאסור נפק"ל מקרא דל"ת תועבה אל ביתך וזה נאמר במשנה תורה א"כ כל אוסה"נ דתקרובות עכו"ם לא נאמר מקודם ושפיר יש לפרש ויי"נ עדיין לא נאסר להם כפשוטו דגם תקרובות עכו"ם עדיין לא נאסר להם

ודרך פלפול י"ל עוד דאפי' לפי"ד הרמב"ן ז"ל דס"ל דמקרא וקרא לך ואכלת מזבחו נשמע איסור תקרובת עכו"ם מ"מ יי"נ לא נאסר להם עד שנאמרו אזהרת דמשנה תורה דהרי מקרא הנ"ל לא נשמע אלא איסור אכילה אבל איסה"נ דתקרובות עכו"ם דלא נשמע אלא מקרא דויאכלו זבחי מתיה מה מת אסבה"נ ה"ה תקרובות עכו"ם ואיסה"נ דמת הוא משום דילפינן שם שם מעגלה ערופה וזה נאמר במשנה תורה א"כ איסה"נ דמת לא ידעינן מקודם ומכ"ש תקרובות עכו"ם דילפינן