כלי חמדה דברים פח

להם שלל הכנענים והותרו להם הנבילה שמצאו בבתיהם ממילא הותר גם טומאת מגע ומשא כיון שהותרו אכילתן הרי הי' בהם כהנים שנצטוו על הטומאה ואם הי' חפצי' לאכול בשר אדם הי' מותרין דקיל טפי שא"ב אלא עשה וכיון שהותרה אכילתן הותרה טומאתן שא"א זה בלא זה ורמז לדבר ואכלת את כל העמים והכא אמרי' בפ"ק דחולין כ"ו כללא דמלתא שבעה עמים הותר להם לעשות בהם ובשללם כרצונם ולכן לא הי' צריך לצוות על געולי כלים ולא על טומאתם ולא על טומאת עצמם משא"כ מלחמת מדין שלא הי' מז' עממין עכ"ל מתבאר מד"ק דכיון דהותר להם כל שללם וגם בשר אדם בכלל וא"כ כהנים של"ה אפשר להם לאכול כ"א שיטמאו א"ע ועבר על ל"ת ועשה דקדושים תהי' הכל הותר להם שיוכלו לאכול שלל אויביהם וזה דבר חידש גדול וגם עיקר דבריו שגם אי' דבשר אדם הותר להם אפי' לאח"מ וה"ה בכלל שללם אף כי בספרי חמדת ישראל קונט' תורה אור כתבתי בשם בני ז"ל לת' עפ"ז קשיות המל"מ מהא דקידש דוד במאה ערלות פלשתים למ"ד דמת עכו"ם אסור בהנאה עיי"ש אך לקושטא דמילתא ק' הד' להחליט כן שזה יהי' בגדר ובתים מלאים כל טוב ובפשטות נראה דלא נאמרו כ"א על השלל ולא על הנכרים עצמים שא"ז מגדר אנושי לאכול בשר אדם וגם הנכרים ונשתבחו בזה שאינן אוכלין בשר אדם המת כמבואר בחולין דצ"ב ועי' בס' כלי חמדה פ' חי' שרה מ"ש בזה אמנם אם נימא כן, מה שהוסיף לומר דבשביל זה ע"כ הותרה טומאת כהנים זה צע"ג בעיני שכהנים יהי' מותרין בעול"ת כדי שיוכלו לאכול בשר עכו"ם המת וכ"כ לעיל בשם הג' בעל אהבת יונתן זצ"ל שרוצה לומר דכהנים אינם בכלל היתר הנ"ל אך אפי' א"נ מדלא תי' הגמ' כן בקראי דיחזקאל ע"כ דלא ס"ל כן אבל לומר דיהי' מותרין לעבור על איסורי כהונה בשביל זה ק' טובא לענ"ד

ה) והנה בעיקר פלוגתת הר"מ והרמב"ן ז"ל עי' בס' כלי חמדה פ' ויקרא בשם בני הרב ז"ל שכ' להעיר מתמורה דכ"ט דמקשינן בגמ' מנ"ל דנעבד מותר להדיוט ות' מדצריך קרא דאסור לגבוה וא"נ דאסור להדיוט ממילא אסור לגבוה מצד משק"י ומקשינן והרי טריפה דאסור להדיוט ואעפ"כ צריך קרא דאסור לגבוה וק' לפ"ד הרמב"ן ז"ל דבמלחמות מצוה הותרו כל איסורין לבד איסור ע"ז א"כ בטריפה שפיר צריך קרא לאסר לגבוה דמצד קרא דמשקה ישראל הי' מותר להקריב טריפה בשעת מלחמת מצוה בשבע שכבשו דהותרו כל איסורין להדיוט וצריך קרא מיותר לאסור טריפה לגבוה משא"כ נעבד א"נ דאסור להדיוט ובע"ח נתפס באיסור ע"ז א"כ ל"ל קרא לאסור לגבוה וא"ל דנפ"מ בשבע שכבשו ז"א הא איסור ע"ז לא הותר בשום זמן ושפיר מוכרח דמותר להדיוט א"ו כדעת הרמב"ם ז"ל דאינו מותר אלא מדוחק כשא"ל מה לאכול ולכן גם בשעת מלחמה הוי בגדר אסור לישראל והוא קושי' מוחכמת ועיי"ש מ"ש בזה לפלפל. אמנם בפ' צו כתבתי שנראה עיקר בפי' הגמ' דמנ"ל דנעבד מותר להדיוט אין הכונה דבא להוכיח דאין נתפס באיסור ע"ז להיות אסור בהנאה ג"כ כדין ע"ז גמורה דזה אינו הו"א כלל דע"ז ל"צ להוכיח מקרא דמשקה ישראל דבלא"ה אם אסור בהנאה מצד ע"ז ה"ה עומד לשריפה ואינו קרבן או מצד דא"ש או מצד כמ"ש או מצד מצהב"ע כמ"ש הרמב"ם בפ"ה מה' א"מ לענין נסכים של ערלה וכה"כ א"ו דזה פשיטא להש"ס דבע"ח א"נ בגדר ע"ז שיהי' אבה"נ שיהי' בו ככל דיני ע"ז רק דסד"א דעכ"פ אסור באכילה מה"ת וע"ז שפיר מוכרחין מקרא דמשקה ישראל ולפי"ז ל"ק על הרמב"ן ז"ל דשפיר מקשינן בגמ' מטריפה וא"ל