כלי חמדה דברים פו

דמצה איתקש לפסח וכמו דאיתקש לענין זמן אכילה וכתבנו מזה במק"א ואכ"מ)

אמנם לכאו' יש להעיר בדבר חדש דהנה לכאו' יש לעי' בקשיות ירושלמי דלמה לא אכלי מצה מחדש משום עדול"ת מבואר דפשיטא להו דהי' מחייבינן באכילת מצה לפ"מ דמבואר דצריך קרא לחייב נשים באכילת חמץ משום דכתוב ל"ת עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצה והני נשי דלתני' בקום אכול מצה דהוי מ"ע שהז"ג ה"ה דלתני' בב"ת חמץ הכלל דמבואר בסוגי' דמצות אכילת מצה ואיסור אכילת חמץ תלי' זב"ז והנה הגאון ר"ב פרענקיל ז"ל העיר דלהלכה דקיי"ל דגם שלל דידן אשתרי א"כ ה"ה דהוי מותרים באכילת חמץ דאין נפ"מ בין חמץ לשאר איסורים וא"כ כיון דהי' מותרין באכילת חמץ הרי לתני' בקום אכול מצה וא"כ ל"ש בזה עדול"ת כלל כיון דאינו חייבין כלל באכילת מצה אמנם נראה ברור דאע"ג דאכילת מצה תלי' באכילת חמץ ואם אינו מוזהר על אכילת חמץ ה"ה דאינו מוזהר על אכילת מצה מ"מ ה"ד אכילת מצה בפני עצמה אבל במצות מצה הבאה עם הפסח דהוא מצוה בפ"ע והוא ממכשירי הפסח נראה דודאי לא תלי' כלל באיסור אכילת חמץ דוה מצוה בפ"ע ומעתה צדקו ד' מורי הג' זצ"ל דפירש הירושלמי דכל קשיותיו הי' על עשה דמצה שעם הפסח שבזה הי' מצווים וקשי' שפיר דנימא עדול"ת וע"ז ת' משום דאינה כתובה בצדה והוי רק דחוי' שוב א"י בה ידי מצה שעם הפסח מצד דאינו מהמותר לישראל ואי משום מצות מצה שבפ"ע בזה לא הי' מצווין כלל כיון דלתני' באכילת חמץ:

איברא דיש להעיר אם הי' מותרין באכילת חמץ נהי דהותרו להם כל איסורין היינו רק איסורי אכילה והנאה משא"כ הכא דאיכא אי' דב"י וביטל עשה דתשביתו י"ל דלא הותרו להם דלא נפקע מהם חיוב המצות וממילא אתני' באכילת חמץ ושוב אתני' באכילת מצה ג"כ אך י"ל לפ"ד הרז"ה ז"ל דמקיים תשביתו לר"ש באכילה א"נ דאכילת חמץ הותר להם ממילא יתקיימו מ"ע דתשביתו באכילה וממילא גם על ב"י לא יעברו דמשההו חמץ ע"מ לבערו אינו עובר עליו א"כ שוב לתני' בקו"א מצה כיון דלתני' באכילת חמץ וא"ל כיון דאמרי' דמעשיית מצות לא נפקעו א"כ ממילא גם מחיוב מצות אכילת מצה ג"כ לא נפקעו וא"כ איתא באכילת מצה וא"כ ממילא אסורים באכילת חמץ ג"כ דחמץ תלי' במצה ואינו דומה לכל איסורין שהתרו במלחמה ז"א כיון דבאמת הכא יש מקום לומר להיפך ג"כ כיון דהותר להם איסור דאכילת חמץ ממילא ליתא בחיובא דמצה א"כ נהי דאם הי' יכולין לקיים מצות אכילת מצה בהיתר הו"א להיפך דחייבין באכילת מצה וממילא הם בלא תאכל חמץ מ"מ כיון דלפי האמת לא הי' להם מצה של היתר וא"י לקיים מצות אכילת. מצה אלא מצד עדול"ת באכילת מצה בשל חדש ע"ז אמרינן כיון דאם נימא דלתני' באיסור אכילת חמץ לתני' במצות מצה ואין עליהם מצוה כלל א"כ בודאי אמרינן כן ול"ש לומר עדול"ת כיון דלא נוכל להחליט דחייבים במצה וכיון, דלא נוכל להחליט דחייבים במצה שוב אין איסורין בחמץ ושוב לתני' במצה כיון דיש מקום לכאן ולכאן שוב ל"ש לומר עדול"ת שוב א"ח באכילת מצה בבירר כיון דלתני' באכילת חמץ ודוק היטב

הכלל שנראה פשוט דאם נימא דמקיים תשביתו באכילה וליכא לאו דב"י ותשביתו הי' מותרין באכילת חמץ וממילא לא הי' חייבין בעשה דמצה כ"א במצה דפסח שנראה שלא תלי' בחיובא דחמץ וא"ל דסוף כל סוף זה בודאי גם במצה שעם הפסח