כלי חמדה דברים פה

עליו ממה שהיתר יי"נ וי"ל דרבינו סובר דכל מה שנמצא בביתם מאכל ומשקה אפי' דהוא תקרובת ע"ז היתר להם שלא נאסר להם בע"ז אלא דברים שא"ר לאכילה ולשתי' ואפי' בהמה שנעבדי מותרת היתה באכילה ולא נאסר להם אלא בלקיחה שנאמר ולקחת לך עכ"ל עי"ש והנה לכאו' צע"ג הבנת דבריו ז"ל אם כוונתו שאין חילק בין ע"ז לשאר איסורין ובשאר איסורין לא היתר ג"כ אלא מה שהוא בר אכילה ושתי' הא קליפי ערלה וקשין של כה"כ הי' אסורין והי' א"ש בזה תמיהת הטו"א שהק' בהא דמבואר במשנה דערלה דמשבאו לארץ ישראל משנטעי חייב בערלה הא כל ז' שכבשו אשתרי קדלי דחזירי ולהנ"ל א"ש דלא הותר אלא מידי דבר אכילה א"כ קליפה ערלה דא"ר לאכילה אסורין משום ערלה אך ברור הדבר שז"א דבמלחמת מצוה הותר להם כל הנאת וכמו הבתים דנתן להם לישיבה ועי' ברמב"ן ז"ל במה שמפרש על בורות חצובים דיתכן דהי' בטוח שלהם דבר האסור וע"כ כוונתו על איסה"נ כמו בשמן של ערלה או כה"כ הי' מותר להנות מזה וז"ב ופשוט וע"כ דכוונת הרדב"ז ז"ל לחלק בין. ע"ז לע"ז עצמה דאע"ג דנצטוה שלא ליקח ושלא ליהנות מע"ז היינו משום קיום ע"ז שאסור בקיומו אבל מה שהוא בר אכילה ושתי' יכולין לאבדה ע"י אכילה ושתי' הר"ז כדברינו הנ"ל ומ"ש הרדב"ז ואפי' בהמה שנעבדה ע"כ כוונתו לאחר מיתתה דבע"ח אינו נאסר ובלא"ה כיון דנשחטה אין לך ביטל גדול מזה א"ו דכוונתו אם עבדו לה לאח"מ הי' מותרת באכילה כיון דבזה מתקיים מצות איבוד ורק לקיים הי' אסור ונסתעי' דברינו בדעת הר"מ ז"ל

ד) ובפלפול התלמידים אמרתי להעיר בתוס' קידושין שהביאו קשי' הירושלמי על הא דממחרת הפסח אכל הא מעיקרא לא אכל ואמאי לא אכלי מצה מחדש משום עדול"ת והנה בירושלמי תי' משום שאין כתובה בצדה והר"ש ז"ל פירש בפשיטות כיון דאינן כתובים יחד כמו כלאים בציצית א"ד אמנם התוס' פרשו משום דעשה דקודם הדיבור א"ד ל"ת דלאחר הדיבור וצ"ב אמאי לא ניחא להו בפשיטות משום דא"כ בצדה ואמרתי לת' דהנה באמת הר"ש תמה ע"ז הא גם באינה כתובה בצדה אמרי' עדל"ת אמנם ראיתי בס' אבני נזר למורי מאורן של ישראל הגה"ק זצ"ל שהעיר בדבר חדש דמצה משום דהוא מכשירי דפסח פוסל בו מה דאינו מהמותר לישראל ולכן ל"ש בו עדול"ת כיון דדחוי' הוא בגדר איסור רק שנדחה וא"י בו ידי מצה הבאה עם הפסח אמנם אם כתיב בצדו ה"ה בגדר הותרה שפיר יוצא בה ידי מצה משא"כ כשאינו כתובה בצדה ה"ה רק דחוי' שוב א"י בה ידי מצה משום דאינו מהמותר לישראל וא"ש ד' הירושלמי אך לכאו' עדיין אינו מתורץ דהרי במצה איכא ב' חיובים א' מצה שעם הפסח וא' מצה מצד מצות מצה ואפי' במקום דליכא פסח וא"כ אכתי הי' להם לאכול מצה מחדש לקיים מצות מצה וזה מוכרח דמצות מצה יכולין לקיים אפי' אם אינו מהמותר לישראל דהרי מבואר במשנה דכהנים בחלה ותרומה יוצאין ידי מצה והרי דעת רש"י בזבחים דפ"ח דאם אינו מותר לכל ישראל גם לכהנים אינו בגדר מהמותר לישראל ועי' בספרי חמדת ישראל חלק העשין אות ל' אוק"ג שהוכרחתי כן מד' התוספתא וע"כ כמ"ש דאע"ג דמצה הבאה עם הפסח צריכה להיות מהמותר לישראל אמנם לקיים מצות מצה ל"צ להיות מהמותר לישראל ושפיר י"ל עדול"ת: (ועי' באבני נזר שם שכ' בעצמו כן אלא שרוצה לומר מטעם אחר דמצה יפסל בי' מן האסור לישראל