כלי חמדה דברים פד

ב"י א"כ ה"ה לענין ביעור ע"ז ואי דכשיבוא לאוכל ויהי' ניכר הטעם מ"מ לענין מצות איבוד ל"ש לומר טע"כ והוי כמבוער ויש לה"ר לזה מירושלמי פסחים פ"ז ה"ג דמבואר שם חד בר נש בשל תרנגולתא בשמן שריפה אתא שאל לר"ב א"ל אזיל שולק ועיי"ש בפני משה דמפרש דא"ל שישלוק התרנגולתא עד שיפלוט השמן שריפה אע"ג דהטעם ישאר צ"ל כיון דבלוע חשיב כמבוער א"כ בשמן שריפה דמצותה בביעור הוי כמו נעשה מצותה ושוב מותר הטעם ועי' בפני משה דמפרש דהי' כהן והיינו משום דלישראל איכא גם איסור זרות כמבואר בר"מ ז"ל ואי' זרות לא הותר ע"י הביעור כיון דאיכא טעם של השמן בבשר משא"כ לכהן דאסור רק משום ת"ט דמצותה בשריפה וה"ה כשאר ביעור כיון דשלקה וא"כ מה שיכול לצאת יצא ע"י השלקה ומה שנשאר הוי כמבוער לכן מותרת לו: (ועי' בגליון הירושלמי שכתבנו לדון מצד דהוי נוטעל"פ להפוסקים דס"ל דה"ה שמן בבשר הוי הטעם לפגם אבל איני נראה כן דעת הפוסקים ואכמ"ל בזה

) ומעתה נאמר לפמ"ש הבעה"מ דמקיים באכילה מ"ע דתשביתו בחמץ לר"ש דס"ל לפ"ז מותר באכילתו. א"כ ה"ה באיסורי ע"ז כיון דמצד אי' ע"ז היתר במלחמה נהי דאיכא בי מצות איבוד מ"מ יכול לאכלו ומקיים באכילתו מצות איבוד והרמב"ן ז"ל לשיטתו דס"ל דאינו מקיים מצות איבד באכילה דתשביתו משמע שלא כד"א וה"ה מצות איבד בע"ז אמנם בדעת הר"מ ז"ל יש לומר כנ"ל דס"ל דמצד מצות איבד גם באכילתו נתקיים מצות איבד אמנם לכאו' י"ל כיון דהר"מ ז"ל ס"ל דלא היתר באכילה אלא אם אין לו מה לאכול א"כ אינו בגדר היתרה וא"מ מצות איבד בזה כיון דהוי מצהב"ע כיון דלדעת הר"מ ז"ל איסור הוא וא"מ בזה מצות איבד ושוב אסור לאכול מצד מצות איבד ומעתה י"ל דז"ד בתקרובות ע"ז אבל ביי"נ לפ"מ שהוכיחו האחרונים מד' רש"י סוכה דביין איכא רק הנאת גרונו א"כ בשעה שמתקיים מצות איבד דהיינו כשבא למעיו שוב ליכא עבירה וא"כ אינו בגדר מהב"ע וא"כ ביי"נ שפיר י"ל דמקיים מצות איבד בשתי' ולכן מדקדק הר"מ ז"ל דוקא להתיר שתית יי"נ וכיון שכן שמתקיים בזה מצות איבד ע"ז שפיר פוסק הר"מ ז"ל סתמא דשותה יי"נ היינו דביי"נ דמיד חלה עליו מצות איבד היתר אפי' ביש לו וא"צ לשתות עתה כדי שיתקיים ובתים מלאים כל טוב כיון דאינו נאסר משום מצות איבד ולא נכחד ממני מה שיש לומר דאפי' לפ"ד הרז"ה דיתקיים מצות תשביתו באכילה מ"מ מצות אבד תאבדן הנאמר בע"ז אין סברא דמקיימו באכילה דהרי בדבר שעומד לאכילה אם אוכלו אינו מאבדו ואדרבה עושה בזה התכלית שהאוכלין עומדין לזה וא"ז בגדר איבוד אך בכ"ז לאחר העיון יש מקום לדברינו דהרי עיקר הוכחת הרמב"ן ז"ל דלא נאמר על מה שיש בהם אבזרי' דע"ז ובתים מלאים כל טוב משום שנאמר בפ' דלקמן כי אם כה תעשה להם מזבחותיהם תתוצון ומזבחותיהם תשברו וגו' ואשריהן תשרפון באש ובזה לא נאמר לשין איבוד אלא לשון שבירה והריסה שלא יתקיים משמשי ע"ז בעולם ושפיר נוכל לומר דגם באכילה מתקיים זה בדבר הראוי לאכילה ויש לעי' בזה הרבה וכבר הארכנו בח' לח"א דאפי' אם מבער איסורי הנאה ע"י אכילה יש מקום לומר דמתקיים תכלית המצוה שהוא ביעור האיסה"נ מן העולם אך לא בתואר המצוה שאמרה התורה ואכמ"ל יותר כי לא כתבתי אלא לפלפולא בעלמא מה שיש לומר בדעת הר"מ ז"ל בזה

שו"ר בת' הרדב"ז שזכרתי באות הקדום בסוף הת' שכ' בזה"ל עוד הק'