כלי חמדה דברים פג

קושיות הרמב"ן ז"ל והד' פשוט

) ומה שנראה בזה ד"פ לת' דברי הרמב"ן ז"ל לפ"מ שראיתי להגאון המובהק בעל סדר למשנה ז"ל בחדושיו הנספחים לס' שער נפתלי הנשלח לי מחתן המחבר שהעיר דבאמת עכצ"ל דהי' ידוע לישראל דין הגעלת כלים מסברא דאל"כ מה הועיל הרמב"ן ז"ל בתירוצו מהא דסו"ע אכתי יקשה אמאי לא נצטוה ממתן תורה ואילך על הגעלת כלים וכתב דבאמת כל זמן שלא נאמרה הגעלת כלים הי' יודעין הדין דטע"כ דאו' ממשרת כמו"ש מהרש"א ז"ל פסחים דמ"ד דכ"ז שלא נודע טע"כ ממק"א יש סברא יותר לדרוש טע"כ ולא היתר מל"א וכיון דהשתא קיימינן דכלי ב"י אינו פוגם כלל ואינו חידוש א"כ אין נפ"מ בין טעם שבכלי לטעם שבאוכל ועיי"ש מה שהאריך בזה לפי דרכו דלמה הי' צריך להודיע להם דין געולי מדין

אמנם לענ"ד אם כי בזה צדקו דבריו דנראה דהי' יודעים מסברא וצריך להגעיל הכלים להפליט את האיסור שבכלי כיון דטע"כ דאו' אמנם זה בודאי לא ידעו דכל דבר אשר יבא באש תעבירו באש דוקא וא"ל פליטה ע"י הגעלה כיון דחזינן דאף לפי האמת היכא דהתירא בלע סגי בהגעלה אע"ג דנעשה איסור אח"כ כמו בקדשים וא"כ י"ל דאע"ג דטע"כ דאו' מ"מ הגעלה סגי בכ"מ והודיע להם במדין הדין דהיכא דאיסורא בלע צריך ליבון דוקא וזה הדין שנתחדש להם בגע"מ ומעתה בסו"ע כיון דמצד איסורין ל"ה צריך הגעלה כיון דאשתרי להם כל איסורין רק מצד דבב"ח הי' צריך הגעלה וכ"כ לעיל בשם החו"ד דבב"ח כיון דהוי התירא בלע ל"מ לה ליבון כלל וא"כ ממילא לא הי' צריך להודיע להם כלל וא"ש ד' הרמב"ן ז"ל

ובאמת בעיקר ד' הג' הנ"ל שנתקשה כיון דע"כ הי' ידעינן מסברא דיני הגעלת כלים א"כ למה הי' צריך מרע"ה להודיע להם זאת במדין י"ל בפשיטות ג"כ כיון דנתחדש אז טבילת כלים אם נלקחין מן הנכרים וכ"כ הפוסקים דלכן אמרה תורה כ"ד אשר יבא באש תעבירו באש וטהר לרמז על טבילה במים להורות דל"מ טבילה קודם הגעלה וליבון כיון דהוי טובל ושרץ בידו וא"כ שפיר הוצרך מרע"ה לומר להם במדין דיני הגעלה וליבון להורות דבכלים הנלקחים מן הנכרים ושנשתמשו בהן דצריכי ליבון והגעלה צריך קודם ההכשר מקודם טבילה ומעתה בסו"ע דלא נתחדש עוד טבילת כלים ל"ה צריך מרע"ה להודיע דיני הגעלה כנ"ל ויש עוד להאריך בכ"ז ואכ"מ וכתבתי ר"פ להעיר לבב המעי'

ג) והנה הרמב"ן ז"ל תמה על הר"מ ז"ל דס"ל דגם יי"נ הותר להם הא ע"ז אסור להשהותה ומיד מצוה לאבד אותו ולכן ס"ל דמה שנוגע לאיסורי דע"ז לא הותר להם ומה שנלע"ד בדעת הר"מ ז"ל בשנקדים להבין א' אמאי לא הזכיר הר"מ ז"ל אלא יי"נ ולא סתם תקרובת ע"ז ב' אמאי לא הזכיר הר"מ דז"ד אם אין לו מה לשתות. לכן נראה בשנקדים להבין מה שתמהו על הרמב"ן דס"ל דאיסורי ע"ז לא הותרו א"כ הדר"ל קו' בפ' מטות אמאי לא נצטוה על הגעלה במלחמת סו"ע ואי דקדלי דחזירי אשתרי הא אכתי צריך הגעלה מחשש בלועת תקרובת ע"ז וכבר הערותי בזה ועי' בחמדת ישראל

ונראה עיקר בדעת הרמב"ן ז"ל דס"ל דל"ש לומר דצריך הגעלה מטעם זה כיון דלענין ביעור אם יבוא הטעם לאוכל והי' חשוב כמבוער וא"כ ליכא בזה מצות ביעור ע"ז וכיון דאינו בגדר אבד תאבדון שוב ה"ה ככל איסורין דמותר בשעת מלחמה וע' בת' רע"א סי' י"ט דגם בלוע בכלי חשוב כמבוער לענין