כלי חמדה דברים פא

צריך להכשיר הכלים וי"ל יותר בדעת הרב ז"ל כיון דרוצה לת' לשיטת הר"מ ז"ל וד' הר"מ ז"ל דמה שנאמר לישראל במשנה תורה אמר משה לישראל בערבות מואב א"כ באמת בין מלחמת מדין בין מלחמת סו"ע לא נודע עוד לישראל דין זה דאסורים מותרים בשעת מלחמה ובודאי נזהרו מאיסורין במלחמת אלו אלא דלפי האמת דבמלחמת מצוה מותר כל אסורין ובמלחמת רשות אינו מותר אלא מדוחק לכן נצטוה ישראל בהגעלה במלחמת מדין ולח במלחמת סו"ע וע' בפתיחה לס' דברים מ"ש בשם הרדב"ז ז"ל דס"ל דנאמר הכל לישראל בערבות מואב לכן שפיר כתב דרק מצד פליטת איסור של הנכרים הי' צריך הגעלה

ולכאו' עלה בדעתי דגם לפ"ד הרמב"ן ז"ל מוכרחים אנו לבא לד' הרדב"ז ז"ל דהנה לכאו' ק' דמה הועילה הרמב"ן ז"ל בתירצו דלכן לא נצטוה בהגעלה במלחמת סו"ע משום דהותרו כל איסורים הא אכתי הי' צריך הגעלה משום בב"ח דהיינו דהנכרי בישל בהכלי חלב או בשר ואנחנו נבשל בשר או חלב דיהי' המאכל אסור משום בב"ח ובזה ל"ש לומר דהותרו איסורים ל"מ א"נ דשלל דידן לא אשתרי א"כ הכא הבשר או החלב שמבשלין אנחנו הא הוי שלל דידן אך אפי' א"נ דשלל דידן ג"כ אשתרי כמו שנראה מד' הרמב"ן ז"ל דמתיר גם ערלה וכה"כ מדכתיב כרמים וזיתים ואע"ג דאי' מוחזקת הוא והוי שלל דידן מ"מ ז"ב דז"ד מה שאנו מוצאים בעת הכיבוש משא"כ מה שקונה ע"י כיבוש מלחמה ואז היא היתר ואחר המלחמה כשהלך לביתו עשה ממנו איסור ברור הדבר דאינו ענין להא דקדלי דחזירי אשתרי כיון דהתחלת האיסור נעשה בעת שכבר הוא שלנו וה"ה שאר אי' ומעתה נראה דה"ה כשכבשו במלחמה כלים הבלועים מחלב או בשר ואנחנו נבשל בהם אח"כ באופן שיתהוה אח"כ איסור בב"ח בודאי ואסור וא"ז בכלל שלל כיון דהאיסור בב"ח נתהוה אח"כ ואז שוב לא הותרו האיסורין א"כ הדק"ל אמאי לא נאמרה הגעלת כלים במלחמת סו"ע מצד חשש בב"ח ועי' בכו"פ ובחו"ד ר"ס פ"ז שכ' לת' הק' דילמא הי' הגעלה משום בב"ח ומנ"ל מזה טע"כ ות' משום דא"כ ל"צ ליבון עיי"ש מה שת' כל אחד לפי דרכו אך אינו מתורץ בזה ד' הרמב"ן ז"ל דעכ"פ הו"ל לצוות על הגעלה בסו"ע מחשש בב"ח אמנם לפ"ד הרדב"ז דבאמת הי' נוטל"פ וכל הגעלה הי' רק לטהר הכלים לכתחילה א"כ בבב"ח דהי' הטעם היתר וא"כ גם לכתחילה אינו איסר ול"צ הגעלה כלל משום זה וא"ש קשיות העולם דילפינן מזה טע"כ דל"ל משום בב"ח דל"ש הגעלה כלל משום בב"ח כיון דהי' אב"י

אך לכאו' בלא"ה עלה בדעתי להרמב"ן ז"ל לשיטתו ל"צ הגעלה מה"ת כלל משום בב"ח כמ"ש בח' לה' תערובות סי' צ"ח לבאר ד' הרשב"א ז"ל שכ' למ"ד טע"כ לאו דאורייתא אם נתחב כף חולבת או כף של איסור בתוך יורה של בשר וקודם שהספיק לשער אם יש בו ס' נשפך הולכין להקל דהוי סד"ר ותמה בכו"פ ר"ס צ"ח הא בב"ח לכ"ע טע"כ דאו' ועיי"ש שהובא גם דעת הרשב"א ז"ל במשמרת הבית בדיני הכשר כלים שכ' שם במה שנתווכך עם הרמב"ן ז"ל דלמ"ד חנ"נ איך הגעילה יורה גדולה והשיב לו הרשב"א ז"ל דלמ"ד טע"כ ל"ד לק"מ ותמה בכו"פ א"כ למה צותה התורה הגעלה עיי"ש שהרגיש מעצמו דיש חילוק בין פליטת כלים לטע"כ אמנם לא עמד על אמיתת הדברים מפני שלא ראה ד' הרא"ה ז"ל בבדק הבית בדיני התערובות די"א בשם הרמב"ן ז"ל שכ' בזה ויש כאן שאלה חזקה כיון דאמרינן דג"נ בטעמו ול"מ אסור היאך אפשר לומר דבשאר