כלי חמדה דברים פ

הביזה א"ו דקאי ג"כ על ביזה האסורה באכילה וז"ה שהתירה התורה במלחמת רשות ומעתה נראה כיון דבמלחמות הרשות נאמר רק ואכלת ובמלחמת מצוה נאמר ואכלת ושבעת דרשינן דבמלחמת מצוה היתרו אסורין אפי' כדי שביעה וממילא אמרינן דהיה היתר גמור אפי' ביש להם מה יאכל אמנם במלחמת הרשות דכתיב רק ואכלת ואכילה רק בזית לא שרינן אלא באין לו מה יאכל והיתר רק להשקיט רעבונו והר"ז מקור נפתח לדעת רבינו ז"ל אלא שא"כ אע"ג דאמרינן מדשני רחמנא בין מלחמת רשות למלחמת מצוה דבמלחמת מצוה כתיב ואכלת ושבעת ובמלחמת רשות לא כתיב אלא ואכלת דלא היתר במלחמת הרשות אלא אכילת כזית ולא כדי שביעה ומנה ילפינן דאינו מותר אלא באין לו מה יאכל מ"מ כיון דכתיב בי היתר אכילה ק' מאד לומר דהכלים צריכין הגעלה כיון דאמרה תורה היתר על הממש איך נוכל לומר דהטעם אוסר

ומה שנלע"ד עיקר בדעת הר"מ ז"ל דאע"ג דס"ל לר"מ ז"ל דמלחמת רשות ג"כ הותרו האסורין וכן מבואר בספרי וכן ס"ל לרש"י ז"ל בהדי' בחולין דמייתי קרא דואכלת את שלל העמים דנאמר במלחמת הרשות מ"מ ז"ד מלחמת רשות אבל מלחמת מדין דהיתה מלחמת מצוה לנקום נקמת ד' במדין כמבואר בתוה"ק ומה"ט הי' נבחרים רק אנשים צדיקים למלחמה זו שיהי' ראוים לנקום נקמת ד' ועי' ברש"י וברמב"ן ז"ל פ' מטות לכן לא הותר להם כלל מאכלות אסורות כיון דבמלחמת שאינה של ז' עממין אינו בגדר של היתר גמור אלא שנדחו בשביל רעבון א"כ בעצם הם מאכלות אסורות ולא התירה התורה זה אלא במלחמת רשות אבל לא במלחמת מדין שהיתה מצוה מאת השי"ת ונבחרו רק אנשים צדיקים בודאי לא הורשה להם לאכול מאכלות אסורות אי לזאת שפיר נצטוה על הגעלת כלים והרמב"ן ז"ל לשיטתו דס"ל דאם הותרו המה בגדר היתר גמור שפיר קשי' לי' על מלחמת מדין ג"כ והוכרח לומר משום דאינו מז' עממין ולא היתרה אמנם להר"מ ז"ל דמחלק בין מלחמת ז' עממין למלחמת הרשות ל"ק כלל מגעולי מדין וז"ב לענ"ד לפי שיטת הרדב"ז בדעת הרמב"ם ז"ל

ועפי"ז יש לתרץ ד' הרדב"ז ז"ל באותו תשובה מיד אחר הד' הנ"ל שכ' בזה"ל ואכתי ק' והלא סתם כלי גוים לאו בני יומם הם ונוטל"פ מותר ולמה הוצרכו כלי מדין הגעלה וי"ל דנוטל"פ מותר בדיעבד אבל לכתחילה אסור לבשל בהם עד שיטהרם כל כלי כראוי לו עכ"ל ולכאו' תמוה מאד דלמה הוצרך לזה לומר דוחק עגלה כ"כ שכוונ' התורה במצות הגעלה שהוא לכתחילה מה שמבואר להיפך בש"ס אמאי לא כתב בפשיטת כיון דישראל הותר להם אסורין א"כ י"ל דהם עצמם בשלו אסורין בכלים בשעת מלחמה שלא הי' להם מה לאכול וכיון שבעצם הוא איסור הוצרכו אח"כ הגעלה לכלים כמו שהוא באמת דעת הרדב"ז ז"ל דבמדין כיון דלא הותר להם אלא מדוחק נצטוה על הגעלת כלים ונראה שהרב ז"ל ס"ל דדוקא מה שלא הותר להם ע"ז י"ל כיון דאינו מותר להם אלא מדוחק א"כ הבלוע בכלים שלא הותר להם עדיין באסורי קאי וצריך שוב הגעלה אמנם אם לא הי' להם מה לאכול והוכרחו במ"א אף דהי' רק משום הדחק מ"מ כיון דהממש הותר להם ל"ש שוב להגעיל הכלים אך בזה יש לדון עוד אמנם לפ"ד א"ש בפשיטת ד' הרב ז"ל דבאמת במלחמת מדין לא הותר להם האיסורין אך מדוחק ולכן הי' כל הגעלה רק מכח פליטת איסור של הנכרים ושפיר קשי' לי' דהוי נוטל"פ והוכרח לחדש דינו דכל הגעלת כלים במדין הי' משום דלכתחילה