כלי חמדה דברים עט

היינו משום דסתם איסורין אינו במשמעות הקרא דכל טוב כיון דאסורין לישראל משא"כ בשר נחירה דהי' מותר עד עכשיו והי' בכלל כל טוב א"כ פשיטא דונו חל האיסור דא"ז או דנבילה עליהם ושוב ל"ש בזה נידן של אדם קצה באכילת איסור כיון דאמרינן דאינו נאסר כלל ובזה א"ש ג"כ מה דיש לעי' עוד לפי"ד הר"מ דרק באין להם מה יאכל הותר לחלוצי הצבא לאכול נו"ט א"כ לכאו' בנשים דלא הי' בכלל אנשי המלחמה נראה דלא הותר להם איסורין א"כ אכתי איכא נפ"מ בנשים דלא הותר להם שלל של איסור אם מותר להם בשר נחירה אמנם לדברינו דהר"מ ז"ל מודה דצריך שיהי' מותר לגמרי רק מפאת דנפשו של אדם קצה באכילת איסור אמרינן דלא הותר להם אלא בא"ל מה יאכל וממילא בבשר נחירה שהי' בידם מקודם אמרינן מסברא דלא חל איסור נבילה כלל לאנשים וכיון דלא חל לאנשים ממילא גם נשים אינן מוזהרות דהרי כל זה שמוזהרות נשים הוא מדר"י אמר רב דהוקשו נשים לאנשים לכל איסורין שבתורה וכיון דאמרינן דלענין אנשים לא חל איסור דנבילה וא"ז על הבשר נחירה ה"ה דאינו חל לגבי הנשים אע"ג דאינן בכלל ההיתר דבתים מלאים כל טוב וכשנעמיק הענין בזה נראה שגם לדעת הרמב"ן ז"ל דס"ל דרק במלחמת מצוה הותרו האסורין והותרו היתר גמור מ"מ צריך לבא לסברותינו דהרי מפשטי המקראות והי' כי יביאך וגו' לתת לך וגו' ובתים מלאים כל טוב אשר לא בנית נראה דקאי על אותם שירשו את הארץ והבתים מותרין לאכול כל טוב הנמצא בהם ואפי' האסורין שבהם ומעתה יש לעי' בבני גד וב"ר שהם כבר ירשו את הארץ שמעבר הירדן אלא שתנאי הי' בידם נעבור את הירדן וללחום עבור ישראל אבל הם אין להם זכות כלל בהארץ והבתים שבא"י ולא נאמר עליהם המקראות האלה אחרי שכבר זכו בחלקם מעבר הירדן א"כ מסברא שלדעת הרמב"ן ז"ל אינם מותרין באכילת איסור משלל א"י וא"כ גם להרמב"ן ז"ל יקשה הא נפ"מ באברי בשר נחירה שהכניסו לא"י לענין ב"ג וב"ר דלהם לא הותרו אסורין במלחמת א"י אמנם לדברינו א"ש דפירש הגמ' כיון דכל אסורין הותרו לישראל א"כ מסברא דלא חל אז כלל איסור דאיברי בשר נחירה לישראל וכיון שכן לא נאסר גם לבני גד וב"ר ונשארו בהיתירן הקדום דנחירתו הוא שחיטתו וא"ש בזה גם מה שתמהו המחברים על דברי הגאון רבי ר' יונתן זצ"ל שמחדש דכהנים י"ל דלא הותר להם איסורין בשעת מלחמה כמו דאבעי' בגמ' לענין יפ"ת משום דשאני כהנים דנתרבו בקדושה יתירה ותמהו דא"כ מה הקשה בגמ' הא נפ"מ לגבי כהנים ולהנ"ל א"ש והבן

ויותר נראה בפרושא דסוגיא כשנדקדק בהא דתרצינן בגמ' אלא לאחר מכאן שתמי' לכאו' שהאבעי' יהי' אם יהי' להם בשר יותר משבע שנים אם יהי' מותר להם ויותר פלא בתוס' ד"ה כי אשתרי שכ' דבסד"א הוי ס"ל לגמ' דאפי' לנחור מתחילה הם מותרים וצע"ג מנ"ל זאת כיון דאפשר בשחיטה ועי' ברמב"ן ז"ל בח' חולין שכ' בפשיטות להיפוך וכתב טעמא דמילתא דכי שרי להו רחמנא שלל גוים שלא להפסיד מהם כל טוב אבל לא לנחור משלהם שיהי' להם לאכול ולשחוט עכ"ל [ואגב אבאר כי מדעת הרמב"ן ז"ל מוכרח דאפי' איסורים שהם אסורין לב"נ הותר להם לכן גם אמה"ח מותר להם בכלל שללם דא"נ דאמה"ח לא הותר להם א"כ הו"ל לרמב"ן ז"ל לומר ברווחא טפי כיון דשורש ההיתר דבתים מלאים כל טוב שלא להפסיד מהשלל