כלי חמדה דברים עח

כשבאו לארץ לפ"מ דמבואר לעיל בגמ' דמקשינן לר"ע מהצאן ובקר ישחט להם דמבואר דהי' שחיטה נוהגת במדבר ותרצינן דנחירתן זו שחיטתן מבואר דלר"ע במדבר הוצרך ג"כ מתיר ואז הי' המתיר נחירה כמו אח"כ שחיטה ומבואר מזה דגם במדבר הי' איסור דנבילה אם אכלו בלא נחירת סמנים וכיון שכבר הותר ע"י מתיר א"כ מה בכך דעתה אמרה תורה שמכאן ואילך צריך להיות מתיר אחר דהיינו שחיטה בה' הלכות שחיטה מ"מ זה שכבר הותר והרי הוא כחתיכת לחם מהכ"ת שיאסר עתה ולא ראיתי בזה דבר ברור במפרשים

אמנם מה שנלענ"ד בזה להר"מ ז"ל לשיטתו עפ"מ דמבואר בחולין ד' ס"ז ע"ב בהא דדרנא דבשרא דאסורין ופירש רש"י ז"ל דהיינו דנולדו מחיים בין עור לבשר וכיון דהשחיטה אינה מתרת אותם ה"ה אסורין משום אמה"ח אמנם בר"מ ז"ל פ"ב מהלכות מאכלות אסורות הי"ד מבואר דדרנא דבשרא אסורין היינו אפי' אם נולדו התולעים בבשר לאחר שחיטה מ"מ גם בלא פירשו אסורין ועוי"ש בהרב המגיד ז"ל שמבאר הדברים ועולה מדה"ק דבשר שחיטה תמיד שם שחיטה עליו וצריך ההיתר שיהי' בו וכיון שנסתלק שם שחיטה שנעשה תולע וה"ה אמה"ח שוב אסיר ואיני מועיל מה שניתר מכבר ע"י שחיטה אמנם כבר ביארתי במק"א שסברא זו שייכה רק באיסור אמה"ח דשחיטה התירה אותו מן האיסור הזה וקודם שחיטה הי' אסור משום אמה"ח ושפיר, י"ל דההיתר דבוק בו ואימת שנסתלק ההיתר ה"ה אסור משא"כ באיסור נבילה לא שייך לומר כן כיון דהשחיטה לא התירה איסור נבילה דאחר שנתנבלה שוב ל"מ שחיטה להתיר רק דהשחיטה מהני שלא יחול עליו איסור נבילה וכיון דאיסור נבילה לא הי' חל עליו בשעת שחיטה שוב א"א שיחול אח"כ אמנם י"ל דאיסור אינו זבוח חל על הבשר שאיסור זה שחיטה מתיר אותו ושפיר אמרינן דאם נסתלק שם שחיטה ממנו ה"ה אסור מצד אינו זבוח וז"ב ומעתה נחזה אנן באברי בשר נחירה כיון דמקודם לכן הי' נחירה המתיר איסור אמה"ח ושלא יחול עליו איסור נבילה. א"כ אף עתה כשנצטוה על הזביחה אפי' אם נימא דהיתר נחירה ג"כ דבוק בבשר וכשנסתלק היתר נחירה הרי הבשר אסור, אבל ז"ב דא"א שיאסר משום אמה"ח כיון דאינו אמה"ח וגם מצד נבילה א"א שיאסר עתה כיון שלא חל איסור נבילה בשעת מיתה אמנם אם נרצה לאסר אותו י"ל רק מפאת כיון דעתה היתר הנחירה נתבטל מהבשר הזה הרי הבשר הזה אינו זבוח ואסור מצד שאינו זבוח דאיסור זה. לא הותר עדיין כיון דמקודם לא הי' איסור זה בעולם ולא נפקע ע"י הנחירה וכיון שכ דכל איסור דאברי בשר נחירה יכול להיות רק מפאת אינו זבוח וזה הוא מכח מצ"ע דוזבחת ואכלת ואיסור זה שנצמח מכח המצ"ע ה"ה רק אקרקפתא דגברא מונח אבל בעצם הבשר אינו אסור וכיון שכן ל"ש בזה נידון של אדם קצה באכילת איסור וא"כ אף ביש לו מה יאכל שפיר הוא בכלל כל טוב

וא"כ א"ש קשית הגמ' השתא דבר טמא אשתרי להו משום דכתיב ובתים מלאים כל טוב נהי דאסורים אלו לא הותרו אלא באין לו מה יאכל מ"מ אברי בשר נחירה בודאי הותרו וכיון שכן דאברי בשר' נחירה הותרו לגמרי דכיון דל"ש בהם נפשו סל אדם קצה באכילת איסור ה"ה בכלל ובתים מלאים כל טוב ודוק היטב, ובאמת י"ל ברווחא טפי בפשיטות דנהי דכל איסורין לא הותרו אלא באין לו מה יאכל