כלי חמדה דברים עו

ותעב תתעבנו כי חרם הוא עכ"ל

(א) הנה במחלוקת הר"מ והרמב"ן ז"ל בדינים אלו כבר שקלו וטרו הרבה מרבותינו האחרונים אמנם בכ"ז אין בהמ"ד בלא חידוש וארשום בזה איזה ענינים לעורר לבב המעי' וזה יצא ראשונה. ומה שיש לומר דרך פלפל דהרמב"ם והרמב"ן ז"ל בענין היתר שתית יי"נ אזלי לשיטתם דהנה בקרא מסיים ואכלת ושבעת ודומה לבהמ"ז דכתיב בי' ואכלת ושבעת ופליגי ר"מ וחכמים אי דרשינן אכילה שיש בה שביעה או ושבעת זו שתי'

ומעתה נאמר דהר"מ ז"ל לשיטתו דס"ל דאינו מותר אלא אם ירעב ואין לו מה יאכל א"כ א"א למדרש אכילה שיש בה שביעה לכן דרש ושבעת זו שתי' ואתי' להתיר יי"נ שהוא רק כשהוא משקה משא"כ משקה דשאר איסורין של ערלה וכה"כ אין איסורו משום משקה דוקה ולכן ס"ל לר"מ ז"ל דבא להתיר איסור יי"נ. [וימתק ביותר לפ"ד הר"ח אור זרוע בת' ס' דאם יי"נ נעשה אוכל פקע ממנו איסור יי"נ הר"ז איסור דהוא רק בשתי' ודרשינן לי' מושבעת] משא"כ הרמב"ן ז"ל לשיטתו דס"ל דהותר לגמרי אמרינן פשוט דאכלת ושבעת כדי שביעה משום דהותרה להם כל אסורין שבתורה ושוב אמרינן דיי"נ דהוא משום לתא דע"ז לא הותר להם. אמנם זה רק לפלפולא אמנם לקושטא דמילתא שיטת הר"מ ז"ל תמי' מאוד דמלבד מה שתמהו עליו המפרשים מפשטות סגית הגמ' דחולין ד' י"ז דמקשינן על אבעית ר"י בהא דאברי בשר נחירה השתא בשר טמא אשתרי להו אברי בשר נחירה מבעי' דמזה מוכרח דהיתר גמור הוא [ומ"ש בזה הג' בעל ראש יוסף ז"ל בסגי' שם דזה נכלל בד' הגמ' שם אב"א כי אשתרי שלל של עכו"ם, דידהו לא אשתרי עיי"ש במחכת"ה אזיל בתר איפכא בדבר פשוט ומבואר דאם אמרינן דרק שלל עכו"ם אשתרי והיינו משום דדרשינן קרא כדכתיב דקאי רק על בתים מלאים כל טוב משלל עכו"ם אבל שלל דידן לא אשתרי א"כ נראה דשלהם אשתרי לגמרי ולא מחמת רעבון דא"נ דההיתר מחמת רעבון דוקא א"כ מסברא אין לחלק בין שלל דידן לשלל דידהו

ובאמת נראה ברור דמה"ט לא הביא הר"מ ז"ל חילוק זה בין שלל דידהו לשלל דידן ונראה מסתימת דבריו להיפוך דהוא מה"ט כיון דאינו מותר אלא מחמת רעבון ואין לו מה יאכל אין חילוק בין שלל דידן לשלל דידהו] מלבד זאת צ"ע טובא על הר"מ ז"ל כיון דהביא ג"כ דמפי השמיעה אמרו ובתים מלאים כל טוב אפי' ערפי החזרים וכיוצ"ב א"כ מנ"ל להר"מ ז"ל לחדש דז"ד בא"ל מה יאכל

לכן נלענ"ד בדעת הר"מ ז"ל דהי' קשה לו דאיך דרשינן מהא דבתים מלאים כל טוב דהותרו להם דברים אסורים לפ"מ דקיי"ל דנפשו של אדם מישראל קצה באכילת איסור ול"ח נהנה ואינו חייב בתשלומין בשוגג א"כ איך חשוב להו כל טוב לכן ס"ל להר"מ ז"ל דההיתר הזה הוא רק באין לו מה יאכל דכשירעב האדם ואין לו מה לאכול מחמת סכנת רעבון יערב לו גם איסורין ושייך למימר ע"ז ובתים מלאים כל טוב אבל בשעה שאינן נצרכין להם שיש להם מאכלים אחרים של היתר הרי נפשם קצה באכילת איסור ול"ח נהנה ואינן בגדר כל טוב כנ"ל נכון בדעת הר"מ ז"ל

ולפי"ז י"ל מה שהקשו המפרשים מהא דאברי בשר נחירה ונקדים להבין מה דהקשה המפרשים על אבעית ר"י דמה ס"ד דאברי בשר נחירה יאסרו