כלי חמדה דברים עג

עה"ת איתא בזה"ל כי אני ד' וגו' את שבתותי תשמורו וגו' כנגד זה הנמכר לעכו"ם הכתוב מלמד שלא יאמר הואיל ורבי עובד ע"ז אף אני אעבוד ע"ז הואיל ורבי מגלה עריות אף אני אג"ע הואיל ורבי מחלל שבת אף אני אחלל שבתות ת"ל ל"ת לכם אלילים את שבתותי תשמרו וגו' עכ"ל התו"כ, והנה בפשטות הד' א"ל ביאור דמהכ"ת וג"ע דומה לרבו ועוד דגם רבו אסור בע"ז וג"ע ועוד דלמה שבק ש"ד ואי דאינו מרומז בקרא הגם ג"ע איני רמז בקר' ובכל מקום נקט הנך תלת בהדי הדדי ע"ז ג"ע שפ"ד לכן נראה ביאור הדברים דקמ"ל דלא נימ' דעבד הנמכר לעכו"ם יש לו הנכרי בו קה"ג וה"ה כרבו לענין דל"ה לגמרי בכלל בנ"י שיהי' מצוה על קידוש השם ולכן באונס יהי' מותר ע"ז ג"ע כמו רבו לכן לא נקט שפכ"ד שזה גם ב"נ מוזהר גם באונס משום דמסבר' דמה חזית ורק ע"ז שיהי' הו"א כיון דנמכר לנכרי נפקע ממנו קדושת ישראל כיון דקנוי' לנכרי ומטעם זה הו"א דגם בקדשת שבת ליתא כיון דיש עליו אדון נכרי אינו כגדר בן ישראל הגמור שיהי' מוזהר על השבת וגדולה מזו בזוה"ק פ' בהר דע"ע הנמכר לישראל ג"כ פורק ממנו עול מלכות שמים ואם אמנם כי הג' יעב"ץ ז"ל בס' מטפחת ספרים תמה עליו ועי' בבן יוחאי כל מה שטרח לתרץ ואיו בו כדי שביעה אמנם אני הר תי לדעת בירושלמי פ"א דקדושין סוף ה"ב דאיתא שם בזה"ל על שאלות התלמידים את ריב"ז מה ראוי להיות נרצע באוזן יותר מכל אבריו אמר להם אוזן ששמעה בהר סיני לא יהי' לכם אלהים אחרים ע"פ ופרקה מעלי' עול מלכות שמים וקיבלה עלי' עול בו"ד עכ"ל מבואר כד' הזוה"ק וא"כ מכ"ש בנמכר לנכרי הו"א דאינו שייך לקדושת שבת לכן גלי' קרא דאינו כן ובנמכר לנכרי ה"ה לגמרי בקדושת ישראל לענין כל דבר דנכרי א"ק אותו קה"ג וז"נ לענ"ד בפירש התו"כ ובאמת בענין חילל שבת הי' מקום לומר דרך פלפול מטעם אחר עפמ"ש המרי"ק דכל היכא שעשה מדין הכרח שמכריחו לעשות הוי משאצל"ג א"כ לכאו' בעבדו של ישראל אם מצוה אותו הישראל לחלל שבת מותר העבד לחלל שבת מה"ת דהוי משאצל"ג אך ז"א דא"נ דהעבד מותר לעשות המלאכה מטעם דהוי משאצל"ג הרי אין עבירה אצל העבד ואמרינן יש שליח והוי האדון מחלל וא"כ אסור לו לעשות המלאכה בשביל שהאדון לא יחלל את השבת לדעת הפוסקים דגם בשבת שייך שליחות ומעתה ז"ד בנמכר לישראל אבל בנמכר לנכרי דא"ש לנכרי ומלבד זה הרי הנכרי אינו מוזהר על חילל שבת א"כ שיב י"ל דאין כאן עבירה בעושה מלאכה בשביל רבו דהוי משאצל"ג אמנם סתם תו"כ ר"י דס"ל משאצל"ג חייב ושפיר הוי מלאכה דאורייתא וזה קמ"ל קרא דאת שבתותי תשמורו

לא תחמוד א"ר לא תתאוה בית רעיך וגו' כבר עמדו בזה המפרשים על השינוי שיש בין הדברות הראשונות לדברות האחרונות בענין זה שבפ' יתרו נאמר בית קודם ואח"כ אשה וכאן כתוב אשה מקודם ואח"כ בית ועוד דאמאי בכל הדברים הוסיף כאן לאו על המחשבה ובא"ר נשאר הלאו דלא תחמוד ועי' בכלי יקר פ' יתרו שכתב בזה עפי' דרכו דבדברות הראשונות נאמר לכל אמנם דברות האחרונות נאמרו רק לישראל ודבריו ביסודו הדברים נכונים המה אך שכ' עפי"ז דלכן בדברות הראשונות ל"נ שלא תתאוה משום שבב"נ ל"ש