כלי חמדה דברים סח

ממספר ארבעים אסור בשום אופן וז"פ וברור ותמהני עליכם שנסתבכתם בזה, ובאמת כשנעמיק העיון בדעת הר"מ ז"ל נראה מבואר דהכא הלאו דלא יוסיף אינו משום לתא דבל תוסיף במצוה דהרי דעת הרמז"ל פ' טו"ב מסנהדרין ה"א דמה"ת לוקה ארבעים רק חכמים בצרי חדא משום שמא יוסיף על ל"ט שאם יוסיף לא יוסיף אלא ארבעים וא"נ דכונת התורה מצד איסור ב"ת איך שייך לעבור בבירור על בל תגרע מחשש בל תוסיף וא"כ איך בצרי חכמים אחת א"ו דפשיטא להר"מ ז"ל דאין כונת התורה מצד בל תוסיף דמצוה רק דאסור להכות את ישראל אפי' הרשע יותר מל"ט מלקות וכיון שכן מחשש חבלות חבירו שלא כדין עקרי רבנן אחת מהמספר הראוי ומיושב ג"כ קשיות כ"ת די"ל דמזה שכ' התורה לאו דלא יוסיף אע"ג דבלא"ה הוי ידעינן דאסור להוסיף מצד ב"ת וע"כ דגילתה התורה דאסור להכותו אפי' שלא במקום מצוה דאחר שנלקה מ' מלקות אסור להכותו בשום פנים ומזה למדו חכמים ובצרי אחת שלא יבא להוספה להיות חובל באדם מישראל

ומה שיש לומר עוד בזה דהנה יש להסתפק לפ"מ דקיי"ל בכל חייבי מיתות באם א"א להמיתן במיתה שחייבין מותר להמית אותם בכל מיתה שיוכלו מה הדין בחייבי מלקות אם אינו מניח א"ע להלקותו וצריך לחובשו ולהכותו שיניח א"ע להלקות אם מותר לעשות זאת כדי לקיים בו דין מלקות ואם אמנם כי קי"ל שלאחר שנחבש קרע החבלים וברח פוטרין אותו אך אם אינו מניח לחבוש א"ע אם מותר להכות אותו עד שיתיגע שיהי' יכולין לחובשו ואולי י"ל כיון דאמרה תורה מ' יכנו לא יוסיף אולי אסור להכות אותו כדי שיתקיים בו דין מלקות דהרי ילקה יותר מארבעים ומעתה ל"ק דת"ל מצד לאו דב"ת ז"א דב"ת הוא רק לאחר עשיית המצוה אבל מקודם לכן ל"ש ב"ת וכמוש"כ במק"א בשם הג' מלובלין ז"ל בס' נודע בשערים אמנם הכא דאמרה רחמנא דאסור להכות את המחויב מלקות יותר מ"מ אסור להכותו קודם לכן ג"כ כדי שנוכל לקיים בו מצות מלקות וזה הערה נכונה לכאו'

אמנם עיקר הדין שכתבנו שאין לכופו בהכאות שיניח לחבוש א"ע ללקות אותו מצד הלאו דלא יוסיף אינו נראה דהרי מבואר בסנהדרין פ"ה דלרשע מותר להכות מדמקשינן הכאה לקללה וצ"ל דהא דאסרה תורה ללקות חייבי מלקות בלאו דל"י היינו משום דכיון דנלקה ה"ה כאחיך וכ"כ המרי"ט בת' ועי' בספרי חמדת ישראל חלק הלאווין אות ע"ז ואות ע"ט ועיי"ש וא"כ נראה פשוט דמותר לעשות כל השתדלות אפי' ע"י הכאה שיניח ללקות א"ע ואזהרה דבל תוסיף הוא רק לאחר שנלקה וה"ה כאחיך אז אסור להכותו יותר וזה עצמו קמ"ל קרא דלאחר שנלקה כמספר שאמרה תורה יצא מכלל רשע ואסור להכותו אפי' שלא לשם מצוה ומזה ילפינן לכל ישראל שאסור להכותו מק"ו דמה זה שהוחזק לרשע והותר להכותו אמרה תורה דלאחר שהוכה כמספר שוב אסורין כל ישראל להכותו [דהרי השליח ב"ד הוא אינו ב"ד וזה שמוסיף הוא מדעתו וכמו שהעיר בזה ידידינו הג' ר"ד טעמקין שי'] ק"ו לכשר שבישראל שאנו מוזהרין מלהכותו ויש עוד להאריך בזה ואכ"מ ואשמע דעת כ"ת בכ"ז

ג) ומ"ש כ"ת לתמוה על הרי"ף ז"ל דס"ל דבשני תמידין איכא ב"ת הא בעשיית המצוה שני פעמים ליכא ב"ת והביא כ"ת ד' הספרי פ' פנחס דאיתא שם בהדי' את הכבש האחד למה נאמר לפי שהוא אומר ואמרת להם זה האשה וגו' יכול יקריב ד' ת"ל את הכבש האחד שלא להוסיף