כלי חמדה דברים סז

היכא דאיכא איסור להקריב קרבן ללא צורך כמו בציבור שלא שייך בהם קרבן נדבה כמ"ש הרי"ף ז"ל שם ואסורין להקריב יותר מקרבן ציבור אחד לתמיד א"כ ממילא כשמקריב ע"כ שרוצה להקריב לשם חובה ושוב איכא ב"ת וזה סברא נכונה דל"ש לומר דליכא ב"ת בעשיית המצוה ב"פ אלא אם בלי מצוה הוא רשות לעשותה וליכא איסור תורה בעשיתה כמו בתק"ש ובלולב משא"כ בברכת כהנים במקדש וק"צ דא"א לעשות זאת כ"א לשם מצוה דאל"כ אסור מצד הוגה את השם ומצד מקריב קרבן במזבח ללא צורך וכיון שצריך לעשותו מצד חובת המצוה איכא ב"ת

ובזה י"ל פירש ד' התוס' חגיגה ד"ז ע"א ד"ה ריו"ח שכ' בזה"ל ולאידך לישנא דאתא ואייתי בו ביום קאמר דלא מקבלינן משום ב"ת כיון דכבר נפק אבל למחר וליומא אחר מצי להביא אם ירצה ותמי' דנראה דעל הר"פ שביום זה שראה עוד הפעם ג"כ מצי מחר להביא את הקרבן וקשה כיון דאמרת כיון דכבר נפק איכא ב"ת א"כ מנ"מ אם מביא הקרבן היום או למחר לכן נראה כיון דעולת נדבה אינה קריבה ביו"ט א"כ ביוט"ר אם לא מצד חובה א"א להקריבו כיון דעולת נדבה א"ק ביו"ט מה"ת וע"כ מצד חובה רוצה להקריב ובזה איכא ב"ת אף בעשיות המצוה שני פעמים ומעתה כיון דבמקדש א"נ דיצא בברכת כהנים אסור לברך עוד הפעם לאותו ציבור מצד הוגה את השם כנ"ל א"כ ל"ש לומר דיעבור על ב"ת משום דנימא להחמיר ז"א דהכא אמרי' להיפך להחמיר דיהי' שוא"ת שלא לברך עוד הפעם וא"כ שיב עברה לי' זמנו וליכא ב"ת ומוכרח הגמ' לת' מצד דאלו מתרמי לי' ציבורא אחרינא הו"ל זמנו ולפ"ז שוב באמת פוסל כל הבר"כ וחייב לברך עוד הפעם

ובאמת בעיקר ד' הראב"ן ז"ל נראה יותר לומר דראיתו הוא דס"ל ג"כ דמיירי בנ"כ במקדש ואיכא איסור בהוגה את השם אלא שהותר לצורך מצוה דנ"כ וראיתי דא"נ דב"ת פוסל את המצוה אמאי אינו מבואר דין זה דאם מוסיף על הברכה לפי האמת דעובר על ב"ת צריך לברך עוד הפעם ברכת כהנים לאותו ציבור אלא שמשמעות לשונו אינו כן וצ"ע עוד בכ"ז

והנה יוצא לנו מדברינו שכתבנו דא"נ דהאי לחודא קאי ג"כ עובר על ב"ת א"כ אין הכרח לסברת הרמב"ן ז"ל לומר דנ"כ אוגדן וא"כ מסברא דברכת כהנים אינו פוסל המצוה וא"כ הוי לאו שאב"מ וא"כ משכח"ל לאו דב"ת בלי מעשה בברכת כהנים משא"כ א"נ דהאי לחודא קאי אינו עובר וע"כ בנ"כ משום דנ"כ אוגדן וכיון דפוסל ה"ה לאו שאב"מ וא"כ י"ל דהר"מ ז"ל והחינך לשיטתן דהר"מ ז"ל לשיטתו שפיר פסק דאין לוקין על ב"ת דהא משכח"ל בלי מעשה בבר"כ משא"כ החינך לשיטתו דפסק דהאי לחודא קאי ליכא ב"ת שפיר פסק דלקה דגם בברכת כהנים היא לשיב"מ דכיון דפוסל כל המצוה הוי הנ"כ מעשה דעבירה ולוקה והבן ויש עוד הרבה להאריך בזה ולברר הד' ואכ"מ רק להשתעשע את כ"ת כתבנו ראשי פרקים ותן לחכם וג'

ב) ומ"ש כ"ת להעיר מהא דכתבה רחמנא בחיוב מלקות ארבעים יכנו לא יוסיף וקשה ת"ל הא איכא לאו דבל תוסיף ונדחק בישובו וראיתי בהשמטות מה שהביא בשם ידידינו מוהר"ד טעמקין שיחי' ואני לא באתי לידי מדה זו ואינה קשיא של כלום כיון דחזינן דל"ש במספר זה לא תגרע ולכן אמרה תורה ארבעים במספר ואומדן תמיד ומכין אותו רק מלקות שראוין להשתלש אפי' אם יכול יותר לסבול א"כ ה"א דמותר להוסיף להכותו ג"כ כיון דמספר ארבעים לאו דוקא ושפיר מוכרחת התורה לומר דלהוסיף