כלי חמדה דברים סו

ושפיר לוקה דהוי לאו שיש בו מעשה ועפי"ז י"ל דרך פלפול לת' קשיות הראב"ן ז"ל [ומובא בד' כ"ת כלל הנ"ל ס"ג] דאיך אפ"ל דב"ת פוסל גוף המצוה דא"כ למה צריך הגמ' לת' דלכן בברכת כהנים הי"ל זמנו משום דאי מתרמי לי' צבורא אחרינא הדר מברך ת"ל דלא דמי לסוכה דהתם הוא שלא בזמנו בעצם ואפי' א"נ דעובר על ב"ת א"א לקיים מצות סוכה משא"כ בברכת כהנים שפיר עובר על ב"ת כיון דא"נ דעובר הרי פוסל גוף המצוה וא"כ מחיוב לחזור ולברך ושוב הו"ל זמנו וממילא עובר ואע"ג דא"נ דאינו עובר הרי עבר זמנו מ"מ צריך לילך לחומרא וזה מוכרח בכוונת הראב"ן ז"ל

אמנם להנ"ל א"ש דכיון דאביי ס"ל בפשיטות דלוקה על ב"ת ע"כ דס"ל דא"א לעבור עליו מבלי מעשה דאל"כ הוי בגדר אב"מ וקשה מברכת כהנים וע"כ דברכת כהנים ג"כ לוקה משום דג"כ אוגדן הוי לאו שיב"מ וא"כ הא דקתני בברכת כהנים דעובר על ב"ת היינו דלוקה ג"כ וקשה כיון דאמרת דשלא בזמנו ליכא ב"ת איך לוקה הכא כיון דא"נ דאינו עובר כבר עבר זמנו נהי דיש לומר להיפך ג"כ ולמיזל לחומרא מ"מ מלקות א"א לחייבו מצד ב"ת כיון דא"נ דאינו עובר כבר עבר זמנו וליכא לאו דב"ת כלל א"ו דגם שלא בזמנו איכא ב"ת ולכן מוכרח הגמ' לת' כיון דאלו מתרמי לי' צבורא אחרינא והו"ל בזמנו ושוב עובר על ב"ת ושוב פוסל המצוה והוה לאו שיב"מ ודוק

, ובאמת בעיקר קשיות הראב"ן ז"ל דא"נ דב"ת פוסל גוף המצוה א"כ הוי תמיד זמנו משום דא"נ דעובר יהי' פוסל ויהי' צריך לחזור ולברך. י"ל דהכא אא"ל כן כיון דא"נ דאינו עובר על ב"ת הרי עבר זמנו ואינו עובר רק דניזל לחומרא ונימא דעובר ויהי' צריך לחזור ולברך ע"ז י"ל עפמ"ש ב"ח לת' לשון הגמ' דנקט הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל יכול אוסיף ברכה אחת משלי דלכאו' כל הדברים אלו מיותרים ומה ענין זה בנתינת רשות וכתבנו דמיירי בנשיאת כפים במקדש כמו שכתב מניין שכהן העולה לדוכן וכיון דמיירי בנ"כ במקדש הרי צריך לברך בשם המפורש וא"כ הוספה ע"כ ג"כ בשם המפורש דאל"כ אינו בגדר הוספה כיון דאינו דומה לברכת כהנים ושפיר קאמר שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל והיינו בשם המפורש אוסיף ברכה ג"כ בשם המפורש והיינו כיון דמותר להוסיף גם זה מצוה וגם זה יהי' מותר בשם המפורש וגלי קרא דאיכא בזה איסור בל תוסיף וממילא שוב אסור גם מצד הוגה את השם וז"ב ב"ה בפירש הסוגי'. ומעתה נראה דשפיר מקשינן דא"נ דשלא בזמנו אינו עובר על ב"ת א"כ הכא כיון דבירך כבר עברה לי' זמנו ואמאי עובר על ב"ת וא"ל כיון דא"נ דעובר הרי צריך לחזור ולברך והוי זמנו ז"א כיון דאיכא בזה איסור דהוגה את השם א"כ כיון דאיכא פנים לכאן ולכאן בודאי אמרי' ששוא"ת עדיף ואמרי' דאינו עובר כיון שעבר זמנו וזה להחמיר שלא יהי' מברך עוד הפעם לאותו הציבור בשם המפורש דאע"ג שכ' התוס' דאם מברך שני פעמים ברכת כהנים לאותו ציבור ליכא ב"ת נראה דה"ד בגבולין דל"ה הוגה את השם אבל במקדש בודאי הי' אסור לברך עוד הפעם לאותו ציבור באותו השם מצד איסור הוגה את השם וכ"נ דעת הריף ז"ל בפ' מי שמתו שכ' הטעם דהי' עומד בתפלה ונזכר שכבר התפלל פוסק באמצע משום שאם יוגמר יעבור על בל תוסיף דהוי כמקריב שני תמידין של שחר ותמי' הא בעושה מצוה שני פעמים ליכא בל תוסיף אמנם להנ"ל א"ש דל"א דבעשיית המצוה ב"פ ליכא ב"ת אלא היכא דבלא ב"ת ליכא אסורא בזה אבל