כלי חמדה דברים סד

ולהבא אבל מ"מ אינו דומה ללולב וכעין זה כתב השאג"א ז"ל דל"ש בבל יראה חזי לאצטרופי מה"ט והטו"א לשיטתו יפה כתב בזה

אמנם בעיקר החקירה באכילת מצה ח"ש נלענ"ד דל"ש בזה בל תגרע מכמה טעמים. א' לפמ"ש הח"צ בטעמא דח"ש מצד אחשבה והיינו דזה דאמרינן דהלל"מ דאין אכילה פחותה מכזית הוא רק מצד דאין חשיבות לאכילה פחות מכזית ולכן אם מחשבו האדם לאכילה אסור לאכלו מה"ת ור"ש ס"ל דמהני מחשבתו למלקות ג"כ ואנן קיי"ל דלמלקות ל"מ מחשבתו דצריך שיהי' אכילה בעצם אמנם לענין איסור מהני והוי כמו שאוכל אכילה האמור בתורה א"כ ה"ה לענין מצוה ל"ש בזה בל תגרע כיון דמחשבתו משוי לי' אכילה ה"ה בגדר אכילה שנאמר בתורה ואינו גורע כלל וגדולה מזו בפדה"ב דאמרה תורה להדי' המספר חמש סלעים אעפ"כ קיי"ל דיכול הכהן לומר לדידי שוה לי אם הוא גברא רבה וצריך לסודר שברישא א"כ במצוה דכל ישראל חפיצים לקיים המצוה בלו"נ ודאי דמהני מחשבתו לעשותו אכילה בעצם ושפיר מקיים בזה מצות מצה וליכא בל תגרע בזה וכדמות ראי' לזה מד' הגמ' חולין דק"כ ע"א בהא דהמחהו וגמעו דא"י יד"ח מצה משום דכתיב לחם עוני והקשו בתוס' אמאי לא אמר משום דאכילה כתיב בהו ולהנ"ל י"ל דמצד זה דאכילה כתיב בהו י"ל אחשבה לאכילה ויוצא בה יד"מ אמנם עונש כרת ליכא למימר מצד אחשבה והתוס' שלא ניחא להו בזה ה"ט משום דמצד אחשבה אין יוצא בה יד"ח לגמרי ודו"ק. ב' י"ל בדבר חדש א"נ דבמצה יוצא בהנאת גרונו וה"ה לאכל ח"ז והקיאו וחזר ואכלו יצא יד"ח מצה א"כ ח"ז זה הוה שיעור לצאת בו ידי מצוה אם אכלו עוד הפעם וא"כ י"ל דאינו בגדר ב"ת דזה ל"ש אלא אם לא משכחת שיהי' זה כל השיעור של מצוה משא"כ בח"ז מצה הרי יכול לצאת בו יד"ח ובאמת יש לי עיון גדול בד"ז לריו"ח דאזלינן בתר הנאת גרונו וא"כ כיון דאמרת באכלו וחזר והקיאו וחזר ואכלו הוה בגדר נהנה גרונו בכזית אמאי ל"נ דאפי' בלא חזר והקיאו רק שהי' מונח בגרונו שיעור אכילת זית שלם יהי' ג"כ בגדר אכילת כזית דהרי זה ברור דא"צ הבאה אל פיו ולעיסה להצטרפות החיוב דהרי בתחב לו חברו לאנסו עד בית הבליעה אם רק מצי לאהדורי ג"כ חייב אם אינו מהדר א"כ מוכרח דכל החיוב על מה שנהנה גרונו א"כ למה לי ההפסק בזה שחזר והקיאו וכתבתי מזה במק"א ואכ"מ]. ג' י"ל לפמ"ש הר"מ ז"ל דשיעורין הלל"מ ול"נ שיעורין לב"נ וא"כ בפסח מצרים הי' יוצאין ידי אכילת מצה בפחות מכזית וכיון שהי' מצוה קודם לכן בפחות מכשיעור נהי דנתנה תורה ונתחדשה ההלכה שהמצוה באכילת כזית דוקא מ"מ לא יתכן לומר על פחות מכזית דעובר על ב"ת ודרך פלפול עלה בדעתי לת' עפ"ז מה שיש לדקדק ברש"י ז"ל כאן ובפ' ראה שהוסיף גם בתפילין בל תוסיף מה שאינו בספרי דשם לא מוזכר אלא לולב וציצית וברכת כהנים ולהנ"ל י"ל דזה תליא אם הי' נוהגין במדבר דהספרי ס"ל דהי' נוהגין במדבר ומה דכתיב בי' ביאה היינו כר"י דבזכותן תכנס לארץ וא"כ קודם שנאמרה פרשת שמע והי' אם שמוע הי' מצות תפילין בשני פרשיות קדש והי' כי יביאך וא"כ ל"ש בל תגרע בג' פרשיות וכיון שהספרי רוצה לפרש בין על ב"ת ובין על בל תגרע לכן לא הביא תפילין אמנם רש"י מפרש לשיטת גמ' דילן במנחות דל"ב ע"א דמקשינן בגמ' על הא דד' פרשיות מעכבין זא"ז פשיטא וא"נ דתפילין היו נוהגין במדבר קודם שנאמר פרשת שמע והי' אם שמוע והי' מצות תפילין מתקיימות בשני פרשיות א"כ אמאי פשיטא כ"כ דמעכבין זא"ז הא יש מקום גדול לומר