כלי חמדה דברים סב

שנותן מתנה אחת לא נוכל ללקות עליו כיון דזה הוא מחויב ליתן וא"כ אינו לוקה ע"ז ושוב מותר לעבור על בל תגרע לצורך הכשר הקרבן וזה פירש שלא נתת עברת על ב"ת ולא עשית מעשה בידך היינו שלענין מלקות הוי בגדר אב"מ. אמנם כן גוף הדבר לומר דלאו שאב"מ מותר לעבור לצורך הכשר הקרבן צ"ע

והנה בהא דהקשה לו ארבעין בכתפי' וכשר דנראה דעיקר שאלתו הי' משום לאו שיב"מ העיר בזה כבוד ידידי הרב הגדול המופלג בתורה וי"ד הגביר מו"ה נתן נ"י שפיגלגלאס עפמ"ש בקו"א לס' חמדת ישראל להוכיח דאיסור תמורה הוא על השני ועשה הוא על הראשונה דאל"כ לא יתכן בדבורא אתעביד מעשה עי"ש באריכות ומעתה י"ל עפ"מ דמבואר במנחות מ"ח הנ"ל דבשחט ארבעה כבשים על שתה"ל דמושך שניים מהם וזורק דמן שלא לשמה ומקשינן מאיברי חטאת באיברי עולה וכו'. חטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת אמרינן אבל חטא בחטאת בשביל שתזכה בעולה ל"א ומעתה י"ל דהמקשה הי' ס"ל דעיקר איסור תמורה משום שרוצה שהראשונה תצא לחולין וא"כ הלאו בראשונה וכיון דרוצה לתקן את הראשונה שיהי' קריבה הוי חטא באותו דבר שרוצה לזכות וע"ז השיב לו כיון דסופג את הארבעים אע"ג דהוי לאשב"מ וע"כ משום דבדיבורא אתעביד מעשה וא"כ ע"כ דהאיסור בשני' דזה מתעביד ע"י דבורא דידי וא"כ אסור לעבור כדי לתקן את הראשונה

והנה לפ"ז יהי' מוכרח דאם התיקן באותו דבר להכשר קרבן זה מותר לעבור

אך אם נפרש דהמקשן והתרצן הי' מחולקים באיסור תמורה אם הוא הפקעת הראשונה מקדושתה או חלות הקדושה על התמורה י"ל בפשיטות דהמקשה הי' ס"ל דהאיסור הוא מה שרוצה להפקיע הראשונה מקדושתה א"כ הכא דאמר מקודם הא לחמה והא תהוי תמורתה הרי גלי אדעתי' שא"ר להפקיע מקדושתה א"כ ליכא איסור כלל ומותר לצורך הכשר הקרבן וע"ז השיב לו התרצן כיון דלוקה וע"כ משום דבדבורא אתעביד מעשה וא"כ ע"כ דהאיסור הוא משום דאומר בלשון תמורה על השנוי' ושוב אסור ואינו מועיל במה שבא להכשיר הקרבן והא דכבשי עצרת י"ל דק"צ שאני וכמוש"ל. ועי' בח' הריטב"א בסגיין דנראה דפשיטא לי' דמשום תקנת הקרבן אסור לעבור בבל תגרע ופירש דברי ר"י הוא דס"ל באמת דל"נ ב"ת וב"ת אלא כשהוא בעצמו רק שאסור מדרבנן משום שנראה כמוסיף וא"כ ז"ד במה שאינו לעכב אבל מתנה אחת דמוכרח להכשיר הקרבן לא גזרו רבנן וצ"ע בענין זה וב"ח כתבנו עוד כמה דרכים ע"ד פלפול בהא דמנחות פ"א ואכמ"ל יותר

ובעיקר ד' הרשב"א ז"ל י"ל עוד דהרשב"א ז"ל מודה דעובר על מצ"ע ל"ש בל תגרע רק דכונת הרשב"א על הא דבטלו חז"ל תק"ש בשבת דוקא במקום שא"ב ב"ד אבל במקום שיש ב"ד סמיכין תוקעין אף בשבת וא"כ הר"ז גרעין במצות התירה דהתורה אמרה כל ישראל חייבין לתקוע בשופר הן בשבת והן בחול ואמרו חז"ל דאם חל בשבת אין תוקעין אלא במקום שיש בו ב"ד וזה הוא בגדר בל תגרע ואם הי' מבטלין חז"ל לגמרי מצות תק"ש בחל ר"ה בשבת א"כ בשנה זו מבטלין העשה לגמרי י"ל דל"ש ב"ת משא"כ אם הניחו מקצת ובטלו מקצת זה הוא בגדר בל תגרע ויש לתלות זה בפלגתת רש"י ותוס' אם שייך בנשים בל תוסיף אם עושין המצות שפטורות המה ה"ה אם יהורו ב"ד שחלק מאנשים לא יעשו המצות שחייבין המה שוב שייך בל תגרע ויש לבנות ולסתור בזה הרבה ואכ"מ: