כלי חמדה דברים ס

הדור דמיתב יתבינן ול"ח לב"ת. איברא דיש להעיר לפמ"ש בחי' לסוכה די"ד ע"ב דלישנא בתרא דבנסרים שיש בהם ארבעה כ"ע מודים דפסולה כי פליגי בנסרים מג' עד ד' דנראה מזה דר"י חזר בו והודה לחכמים דאין שעת הסכנה ראי' דדוח"ל דלישנא בתרא ס"ל דהי' מסככין בשעת הסכנה בנסרים פחותין מד' ועי"ש בסוגיא ותבין דברינו וא"כ מוכרח דכ"ע ס"ל דמצות סוכה הוי מצוה חיובית והוי רק עקירה בשוא"ת אמנם באמת ז"א דנראה דטעמא דחכמים דאין שעת הסכנה ראי' כמ"ש הריטב"א בחי' שם דחכמים לא גזרו גזירת תקרה בשעת הסכנה וגם מדרבנן מקיים מצות סוכה ועי' מ"ש בחמדת ישראל בקונטרס תורה אור אות נ"ב ומוכרח לכאו' מזה כמ"ש בספרי שאלו שלום ירושלים דאע"ג דבשעת הגזירה יהרג וא"י מ"מ אם יכולים להשמיט מהם שהם יסברו שמבטלין המצוה ובאמת אינם מבטלין ל"א דיהרג וא"י ואע"ג דהוי בקו"ע וז"ב ומוכרח א"נ דמצות סוכה הוא מתיר איברא דנ"ל דבסוכה טעמא אחרינא איכא כיון דאמרה תורה תשבו כעין תדורו ודרשינן דמצטער מחמת הסוכה פטור מן הסוכה ומותר לאכול חוץ לסוכה א"כ במקום שגזרו הנכרים שאם יאכלו בסוכה יהרגו א"כ אין לך מצטער מחמת הסוכה גדול מזה ופטור מדינא מהסוכה וכל הפטור מדבר ועשה נקרא הדיוט א"כ ל"ש בזה מסירת נפש על המצוה כיון דבמקום מס"נ אינה מצוה כלל וראיות ר"י דמסככין בנסרים היינו משום דא"נ דחכמים פסלי הי' להם לפסול בשעת הסכנה ג"כ ולאכול לגמרי חוץ לסוכה אבל בזה כ"ע מודים דא"ז דומה לכל המצות דאמרינן בהם בשעת הגזירה יהרג וא"י. וגדולה מזו חקר הפרמ"ג ז"ל דאע"ג דבכל מצו"ע צריך לבזבז חומש מהונו מ"מ במצות סוכה כיון דאינו מחויב יותר מדירה א"צ לבזבז יותר ממה שמבזבז אדם על דירה אמנם בזה נראה דמשערינן כאלו אדם הוא במדבר וצריך שישב בחוץ הוא עם בניו כמה הי' נותן בעד דירה שידור בה כן מחויב ליתן בעד סוכה אבל למסור נפשו בעד מצות סוכה בודאי אינו מחויב כיון דשום אדם לא ימסור נפשו בעד דירה ודו"ק היטב בכ"ז שכתבנו כי יש לבנות ולסתור בהם הרבה וכתבנו ראשי דברים לעורר לבב המעיין. ויש עוד להעיר מתוספתא פ"ב דברכות לענין ק"ש בלא השמיע לאזניו דאמרו לו לר"מ אין שעת הסכנה ראי' וכתבנו מזה במק"א וא"כ מ"ל

ה) ועתה נבאר קצת בענין בל תגרע וזה יצא ראשונה מה שנראה מד' הרשב"א ז"ל דמבטל מצ"ע עובר על בל תגרע ועי' מ"ש בזה בהקדמת ספר חמדת ישראל והנה הג' בעל טו"א ז"ל העיר בעצמו שלכאורה ממקומו מוכרע כדעת הרשב"א ז"ל דמבטל מצ"ע ג"כ איכא ב"ת דהרי בהא דמתן ד' שנתערבו במתן א' ס"ל לר"י דיתננו במתן אחת ומפרש ר"י טעמו דכשלא נתת עברת על ב"ת ולא עשית מעשה בידך וכשנתת עברת על ב"ת ועשית מעשה בידך וא"נ דמבטל מצ"ע לגמרי ליכא בל תגרע א"כ אם לא יזרוק כלל לא יעבור על בל תגרע א"כ גם לר"י עובר על ב"ת ע"י שעושה מעשה ונותן מתנה אחת א"ו דגם כשאינו נותן כלל ומבטל מצות זריקה עובר על ב"ת א"כ אין בנתינה דמתן אחת מוסיף איסור כלל וא"כ שפיר מסברא דיתן עכ"פ מתן אחת דמעכב משא"כ א"נ דאינו נותן כלל א"ע על ב"ת איך מותר ליתן מתנה אחת דאין סברא לומר דבשביל שיתכשר הקרבן יהי' עובר על ב"ת כיון דל"ש בי' עדל"ת לדעת התוס' דהוי עשה ע"י פשיעה אתד"ק

והנה לכאו' עלה בדעתי בפשיטות דאפי' א"נ דכל מקום דמבטל מ"ע אינו עובר בבל תגרע מ"מ הכא כ"ע מודים דאם לא נזרק כלל איכא ב"ת