כלי חמדה דברים ו

נפקעת ממנו וממילא לפי האמת לא משכח"ל בגר שנתגייר שום טומאת מת לא טומאת אהל ולא טומאת מגע דטומאת מגע לא חלה עליו כלל וטומאת אהל אף דנימא דהיתה עליו בכח מ"מ כשנתגייר ה"ה כקטן שנולד ונפקע ממנו כל הטומאות ומעתה נאמר עפימ"ש המר"ל ז"ל בגור ארי' דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ה"ד אם מתגייר ברצון אבל אם הגירות הוא באונס ל"ה כקטן שנולד עיי"ש שכ' דמה"ט לא הותרו עריות לישראל לאחר מ"ת משום דהי' ע"י כפוי' ומעתה י"ל דפירוש הספרי כפשטא דאתם ושביכם כשיכנסו לברית לשם עבדות יהי' צריכין הזאה וכמו שנראה בירושלמי ואע"ג דא"צ הזאה על מה שנטמאו בטומאת מגע הרי צריכין הזאה על מה שנטמאו בטומאת אהל דבזה שפיר י"ל דאע"ג דבשעתם לא הי' בגדר מקבלי טומאה מ"מ חלה עליהם הטומאה בכח וכיון שהגירות שלהם הי' בע"כ דלא הוי כקטן שנולד אין הטומאה נפקעת ואדרבה עיד"ז שנכנסו לברית חל עליהם הטומאה הקודמת וצריכין עתה הזאה וזה הערה גדולה עפי"ד המר"ל ז"ל וכדמות ראי' לזה שעפי"ז ארווח לן שמעתתא טובא מה שנתקשיתי שם בפ' חקת אות א' דאיך אפ"ל דטמאים לנפש אדם הי' נושאי ארונו של יוסף כיון דמוכרח שלאחר מ"ת לא הי' נושאים את ארונו של יוסף וכן מבואר ברש"י ז"ל סוכה כ"ה ע"ב וקודם מ"ת הרי גם מרע"ה נשא אותו דמרע"ה נשא אותו כשעברו את הים א"כ אותה העצה שהי' לו למרע"ה לעשות הפסח הי' גם להם ומה נפ"מ בין מרע"ה לנושאי ארונו של יוסף אח"כ כיון דהכל הי' קודם מ"ת אמנם לדברינו י"ל בטו"ט דנושאי ארונו של יוסף שפיר הי' צריכין הזאה מצד הטומאה שקודם מ"ת וא"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי כיון דהי' הגירות ע"י הכפי' לא הי' להם דין גר שנתגייר כנ"ל משא"כ מרע"ה דלא הי' תחת ההר כ"א על ההר וא"כ הי' לו דין גר שנתגייר ועיין בקו"א בכ"ח ויקרא אות ח' וא"כ לא נטמא כלל מטומאה שקודם מ"ת

אמנם כ"ז לפלפולא אמנם לקושטא דמילתא נראה פשוט דכונת הספרי כמו"ש רש"י ז"ל דכשיכנסו לברית ויטמאו וכן מבואר בספרי זוטא והרבותא דאפי' עבד הוי בר קבלת טומאה וכמו"ש הרי"ט אלגזי ז"ל בתוס' דרבנן אות ג' עיי"ש בס' רי"ג ובעיקר הקו' מנ"מ בין מרע"ה לנושאי ארונו של יוסף כ"כ שם דמרע"ה לא נשא אותו לאחר שנאמרה פ' פרה וא"כ לא הי' צריך טהרת פרה והי' סגי בטבילה משא"כ נושאי ארונו של יוסף שנשאו אותו לאחר שנאמרה פ' פרה במרה ולזאת הי' צריכין לטהרה אפר פרה, אמנם מה שיש לעיין בזה דהנה כ"כ שם לתמוה ע"ד רש"י ז"ל חולין פ"ח ע"ב ד"ה הנאה ליכא שכ' אבל באפר פרה איכא הנאה שמטהרו מטומאתו דא"ל אפר אין להם טהרה עולמית ותמי' הא אם לא הי' נאמרה פ' פרה ע"כ דהי' סגי בטבילה בכל הטומאות שהרי כללא שכל שאין לו טהרה אין לו טומאה, אך נראה דרש"י ז"ל ס"ל דלענין אכילת קודש א"א בלי אפר פרה בשו"א וכ"ז שלא נאמר פ' פרה לא הי' טהרה לענין אכילת קדשים ויש לה"ר לזה מלשון רש"י ז"ל יבמות ד' ע"א ע"ב ד"ה ערל מקבל הזאה שכ' בזה"ל ערל ישראל שנטמא במת מקבל הזאה ליטהר מטומאתו וכשימול א"צ לחזור ולהזות ואוכל בקדשים ולא אמרינן הזאת ערלים לא שמה הזאה עכ"ל וכבר תמהו כולם על אריכת לשון רש"י ז"ל שכ' הנ"מ רק לענין שא"צ הזאה חדשה לאכילת קדשים הא נפ"מ בפשיטות אם הוא טמא ומותר ליכנס למקדש או ליגע בקודש או דהזאה מטהרתו מטומאתו אמנם להנ"ל י"ל דהי' קשה לרש"י דמה קמ"ל דערל מקבל הזאה הא א"נ דאינו מקבל הזאה א"כ אינו בר טהרה ושוב אינו בר טומאה אך להנ"ל א"ש כיון דאינו בר הזאה א"כ נהי דאינו מקבל טומאה אבל לקדשים ה"ה טמא כיון שנטמא בטומאת מת ושפיר קמ"ל דהוי הזאה מעליותא ומותר לאכול בקדשים לאחר מילה וי"ל בזה ד' המד"ר פ' חוקת פי"ט ד"י דסכנין בשם ר' לוי על כל דבר ודבר