כלי חמדה דברים ה

והנה מוכן אצלי קונטרס אחרון ומלואים לספרי כלי חמדה ויש בו הרבה הערות חדשים והוספות בדברים הנוגעים לספרי ולתקן הרבה דברים שנשאלתי עליהם מחבריי ורעיי הרבנים הגאונים שיחי' אשר ברוב ענותנתם מעיינים לפרקים בספרי והעריוני בדברים שצריכין תיקון או מה ששגיתי אשר שמחתי מאוד שהעמודוני על האמת בתוה"ק דכתיב בה אמת ורציתי בכל עוז להדפיס קונטרס זה ביחד עם ספרי זה אמנם מגודל היוקר אשר יתרבה בכל עת ע"י השביתות של הבעלי מלאכה וחושש אני לבל יארכו הימים לזאת אמרתי להדפיס את ספרי על דברים ואח"כ אגמור בדפוס ספר חמדת ישראל אשר עומד אני באמצע הדפסתו וב"כ וכה בטח יבואו השגות והערות על ספרי דברים ואדפיס אח"כ קונטרס המלואים בספר בפ"ע אשר יכול גם הרבה הערות בד' הרמב"ן ז"ל עה"ת ובד' האוה"ח ז"ל ובזה הנני חותם את דברינו בשלום וברכה לכלל כל ישראל ונזכה לראות בנחמתן של ישראל בב"א. יום ו' עש"ק לסדר "מטו"מ" תרפ"ב פ"ק אסטראב יצ"ו. מאיר דן רפאל ברח"י ז"ל

והנני לעושת בזה מזכרת לאמי היקרה מ' געלא ע"ה אשר כבר זכרתי אותה לטובה ולברכה בהקדמה לספרי חמדת ישראל ח"א אשר הלכה לעולמה כ"ח שבט תרע"ו בעיר דוואהרט: תנצבה"ח

ויען שנשלם ספרי בפ' מטו"מ אמרתי לכתוב חד"ת מענינא דיומא בפ' מטות בקרא ואתם חנו מחוץ למחנה וגו' אתם ושביכם ברש"י ז"ל פירש אם יטמאו לאחר שיכנסו לברית ועיין בפ' חקת אות א' שכתבתי בשם המזרחי שתמה דא"כ אין זה רבותא לכן פי' דס"ל דצריך הזאה על טומאה שמקודם לכן ולא ס"ל באמת הדין דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ועיי"ש מה שהבאתי מד' הירושלמי פסחים פ"ח ה"ח דרוצה באמת לומר כן בטעמא דב"ה דגר שנתגייר צריך הזאה ג' וז' מקרא זה יעייש"ה, והנה צריך לתקן במ"ש בשם המזרחי הטעני כח זכרוני כי לא מצאתי מזה במזרחי ובטח ראיתי הדברים בספר אחר ועיין בהגהות הג' מלבי"ם ז"ל על הספרי מ"ש בזה, אמנם בעיקר הדברים הנה לכאו' צריך ביאור דאיך אפשר לומר דאם לא אמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי צריך הזאה על טומאה שקודם לכן הא אינו בר קבלת טומאה כלל וכיון שלא נטמא בשעתו איך יטמא כשיתגייר ומלבד זה הא הלכה פסוקה הוא דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ומה שנראה בזה להעיר בדבר חדש דהנה בטומאת מת יש שני עניני טומאה טומאת אוהל וטומאת מגע ומשא ועי' בפ' חקת אות ג' מ"ש לת' ד' הרמב"ן ז"ל שכ' דרכן לא נצטוו על טהרה במלחמת סו"ע משום דטומאה הותרה בציבור שהד' אין להם מובן לכאו' וכתבנו שם להסביר דיש הפרש בין טומאת אהל שהוא טומאה רוחני דיש לומר אע"ג דהותרה מ"מ הטומאה לא נפקעת וכשיש מקום להטומאה לחול ה"ה חלה משא"כ בטומאת מגע יש סברא גדולה לומר כשהותרה הותרה לגמרי וליתא לטומאה כלל עיי"ש מה שחלקתי עפי"ז אם נטמא ממת ישראל או ממת עכו"ם ומעתה י"ל אע"ג דקיי"ל דנכרי לאו בר קבלת טומאה הוא וא"כ ממילא אין שום מקום לומר דאם נתגייר אח"כ יהי' צריך הזאה היינו רק מפאת טומאת מגע כיון דבשעתו לאו בר קבולי טומאה ואין להטומאה שוב חלות משא"כ מפאת טומאת אהל כיון שהוא טומאה רוחניות יש מקום לומר דאע"ג דנכרי לאו בר קבולי טומאה הוא מ"מ ישנו לאותו טומאה בכח עליו וכשנתגייר חלה עליו הטומאה וצריך הזאה ג' וז' אלא שמטעם אחר א"צ הזאה כיון דגר שנתגייר בקטן שנולד דמי א"כ אף הטומאה שהי' עליו בכח