כלי חמדה דברים נו

דנראה דבכה"ג ליכא ב"ת כיון דהמצוה במקדש שיאמר השם ככתיבתו א"כ אם ההוספה אינו כן אינו בגדר מוסיף וע"כ צ"ל דזה באמת פירש הברייתא שיאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל והיינו בשם המפורש ה"ה שאוכל להוסיף ברכה א' משלי וכיון שליכא ב"ת ה"ה בכלל המצוה וג"כ מותר להזכיר בשם המפורש דמצוה אחת הוא כיון שהוא זא"ז ממש ה"ה כב"א והר"ז דומה למ"ש התוס' מנחות דל"ח ע"א שכ' דאם רמי טפי משני חוטי לבן כיון דאינו בגדר ב"ת אינו אסור משום כלאים דהכל הוא בכלל המצוה והכ"נ דכותי' שא"ב איסור הוגה את השם וז"ב בפירוש הסוגיא

ומעתה נראה דז"ד כשמתחיל ברכת כהנים דשפיר י"ל הואיל דניתן לי רשות אבל כ"ז שלא התחיל במצוה ברכת כהנים ברור הדבר שאסור משום הוגה את השם ול"צ לבוא לב"ת ושפיר מוכרח הגמ' לתרץ בדלא סיים אבל בלא התחיל ממנ"פ אם אומר השם ככתיבתו בלא"ה אסור ואם אומר כקריאתו גם משום ב"ת ליכא ולפי"ז במדינה שפיר י"ל דאם בתחילתו מוסיף ברכה אחת ג"כ עובר משום ב"ת וזה הערה נכונה אמנם מלשון הספרי ראה דאיתא בזה"ל ומניין שאם פתח לברך ברכת כהנים שלא יאמר הואיל ופתחתי לברך אומר ד' אלוקי אבותיכם וגו' ת"ל דבר אפי' דיבור לא תוסיף עליו עכ"ל הנה לא נזכר בכאן עולה על הדוכן וגם הואיל ונתנה לי תורה רשות נראה דמיירי בנ"כ בגבולין שמזכיר את השם כקריאתו ואעפ"כ מבואר הלשון שלא יאמר הואיל ופתחתי לברך נראה קצת דקודם שפתח לברך ברכת כהנים ל"ש ב"ת דב"ת ל"ש אלא בעושה המצוה ומוסיף עליו אבל במוסיף קודם שמתחיל המצוה א"ז בגדר ב"ת אך י"ל דא"ר מברכת כהנים לשאר מצות כיון דאין ברכת כהנים בפחות מעשרה א"כ אין להמצוה חלות קודם שיתחיל לברך בר"כ דאם הציבור ילכו מביהכ"נ קודם שיתחיל לברך בר"כ הרי אין כאן מצוה כלל א"כ בשעה שמוסיף אינו בגדר מוסיף על המצוה כיון דאם ילכו עתה הציבור מביהכ"נ ליכא כאן מצוה ואינו מוסיף על המצוה לכן דוקא כשכבר התחיל המצוה שייך על ההוספה שם מוסיף על המצוה משא"כ כ"ז שלא התחיל המצוה אינו נופל ע"ז גדר מוסיף על המצוה (וי"ל יותר לפמ"ש האחרונים דכשם שיש מצוה על הכהנים לברך ה"ה דיש מצוה על ישראל להתברך מפי הכהנים וא"כ נראה דכמו דכהן המברך עובר על ב"ת אם מוסיף ברכה אחת משלו ה"ה הציבור עוברים על ב"ת אם שומעין את ההוספה וא"כ אם נימא דגם אם מתחיל בברכה אחת משלו איכא ב"ת הרי חיוב על הציבור לצאת מביהכ"נ שלא לשמוע בר"כ כדי שלא יעברו על ב"ת וא"כ שוב לא יהי' מצוה ושוב ל"ש ע"ז ב"ת אך בזה יש לעי' אם בשמיעה שייך ב"ת ועי' בספרי חמדת ישראל קונטרס תורה אור אות מ' ואכמ"ל בזה) משא"כ במצוה דלא תלי' באחרים והוא חוה"ג ותלי' בדידי' לחוד שפיר י"ל דאם מוסיף מקודם המצוה ג"כ איכא ב"ת ונראה לה"ר לזה שעפ"ז יתפרש ד' האור זרוע בה' יו"ט פ"ד שכ' דאע"ג דלולב אינו נוטל בלילה מ"מ כשקודש היום הוי בגדר ראוי ואם נפסל אז הוי בגדר דיחו עיי"ש ולכאורה צ"ע דמנ"מ אם נפסל בלילה או בערב יו"ט אמנם להנ"ל י"ל עפמ"ש בס' כל"ח בפ' בא אות א' איק"ג דאם יש חלות לענין ב"ת הוי בגדר ראוי עיי"ש שכ' להוכיח כן מד' הכ"מ ז"ל פ"א מה' ציצית הט"ו ומעתה י"ל דהאו"ז ס"ל דהאי לחודא קאי והאי לחודא קאי ליכא ב"ת א"כ בערב יו"ט אם יטול לולב לשם מצוה ליכא ב"ת אמנם בלילה בהתקדש חג הסוכות כיון דמצות סיכה מאגד לילה ויום שוב אם נוטל בלילה לולב עובר