כלי חמדה דברים נה

יו"ט שני ויבטלו מצות תפילין והרי דעת גדולי ראשונים דעשה דקו"ע חמור מעשה דשוא"ת מלבד זאת ממקומו מוכרע דל"ח למלאכה דהרי בסוכה בח' מיתב יתבינן מחשש דילמא הוא שביעי וקשה אמאי לא חיישינן דעיד"ז שיושב בח' בסוכה יטעה שהוא ז' ויעשה מלאכה, וע"כ כנ"ל דעל מלאכה ל"ש למגזר כיון דאם שכח שהוא יו"ט הוי בגדר מתעסק (ודוח"ל משום דחוש"מ ג"כ אסור במלאכה רק דבר אבוד וזה ל"ש) הכלל דנראה ברור דיו"ט שני אינו משום איסור מלאכה אלא משום דחז"ל רוצים שישראל יחוגו את היו"ט כפ"מ שהוא באמת ולא יגרעו מצות יו"ט לקדשו וכיו"ב ומעתה ל"ש להקשות דיהי' אסור מחשש ב"ת לפמש"כ המפורשים דכל ענין ב"ת משום דכל המוסיף גורע ועי"ד הוספה יכול לבוא לגרעון במצות השי"ת וא"כ הכא דכל התקנת חכמים הוא משום שלא יבוא לגרעון בקדושת יו"ט ל"ש בזה לאסור מחשש ב"ת ומה"ט ל"ק מאכילה בסוכה בח' מחשש ב"ת כיון דמוכרח לאכול דל"ש לומר דלא יאכל דא"כ מזלזל בקדושת יו"ט דהרי מחויב בשמחה (ואע"ג דאפשר בבשר ובדברים דא"ח בסוכה מ"מ זה ל"ח בגדר אפשר שלא לאכול כיון דמשום יו"ט חייב לאכול פת. ובכלל להגביל אותו שלא לאכול פת זה הוי בגדר זלזול בשמחת יו"ט) וכיון שכן שוב מוכרח לאכול בסוכה מחשש בל תגרע דדילמא הוא ז' וא"כ שוב ל"ש על אכילה חשש ב"ת משא"כ שינה דאין הכרח לישן כלל שפיר הוקשה דיהי' אסור מצד ב"ת

ודרך פלפול יותר י"ל דאפי' א"נ דגם באכילה יש חשש ב"ת מ"מ כיון דאביי רוצה להקשות דילקה מוכרח להקשות רק משינה לפמ"ש הרדב"ז בת' דהיכא דיכול לומר למצוה נתכונתי ל"ש מלקות ואפי' בקבלת התראה לא לקי וא"כ באכילה דמוכרח לאכול משום שמחת יו"ט וא"א לאכול חוץ לסוכה מחמת ספק ז' א"כ אפי' אם התרו בו למלקות מצד ב"ת אינו לוקה משום דיכול לומר למצוה נתכונתי משא"כ בשינה כיון דבידו שלא לישן א"כ א"א לומר למצוה נתכונתי ושפיר לוקה אי התרו בו ויש להאריך עוד בביאור ד' הש"ס ע"ד פלפול ואכ"מ כי לא באתי בזה אלא לבאר קצת ענין יו"ט שני יען שכבר רמזתי בו בקונטרס בית יהודא לבני הרב ז"ל סוגיא דבל תוסיף אמרתי לבאר חו"ד הקלישה בזה והמע"י יבחר

ג) והנה בענין ב"ת כתבתי הרבה בח' במקומות מפוזרים ולהלהיב לבב התלמודים ארשום בזה מה שיש לי בענינים אלה הערות חדשות שעדיין לא מצאתים בספרים וזה יצא ראשונה בענין מה שחקר בס' בית יהודא בסוגי' דבל תוסיף אי הלאו דב"ת הוא רק אחר עשיות המצוה ומוסיף עלה או אפי' קודם עשיות המצוה איכא ב"ת אם מוסיף על המצוה יעיי"ש והנה לכאורה ממקומו מוכרע מהא דמקשינן בר"ה כ"ח מהא דכהן שעלה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה א' משלי וכו' ת"ל לא תוסיפו על הדבר והא הכא כיון דבריך לי' עברה לי' זמני' וקתני דעבר הב"ע בדלא סיים וכו' נראה מבואר דדוקא באמצע הברכות שכבר התחיל לברך ברכת כהנים איכא ב"ת הא קודם שהתחיל לברך ליכא ב"ת

אמנם מה שנראה להעיר בדבר חדש עפמ"ש בס' דרך חיים סי' להעיר בלשון הברייתא שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל שאינו מובן ולכאו' שפת יתר הוא וכתבנו דהפי' הוא דבכהן העולה לדוכן דהיינו במקדש צריך להזכיר את השם ככתבו א"כ מהכ"ת דיהי' מותר להוסיף הא כיון שאינו מצוה שוב איכא איסור משום הוגה את השם באותיותיו וא"ל דהפירש דיאמר בהברכה שמוסיף את השם כקריאתו