כלי חמדה דברים נד

להוכיח דהא דתקנו חז"ל יו"ט ב' אינו משום חשש דילמא הוא יו"ט ואסור בעשיות מלאכה אלא משום דחז"ל רצו שישמרו ישראל הרגלים בזמנם שיתקדשו בקדושת היו"ט. וראי' לזה מהא דמבואר בר"ה ד"ל דלוי אקלע לבבל אמר בסים תבשילא דבבלאי ביום צום ועי"ש בסוגיא ורש"י ותוס' ותמי' מאוד אמאי לא אמר כלל על המלאכה שעשו ביו"כ וכן בהא דמקשי בירושלמי על מה שאינו עושין ב' ימים יוה"כ משום ספיקא דיומא ות' משום סכ"נ וידיעה פלפלו של רבינו הגדול בכרו"פ ז"ל הא איכא עצה באכילות ח"ש ותמי' מאד שלא העירו כלל איך מותר לעשות מלאכה הא איכא ספק כרת וע"כ צ"ל כיון דבאמת הם ס"ל דהוא חול ליכא איסור תורה משום מלאכה לפ"ד התוס' דקסבר שהוא חולין על בשר קודש הוי בגדר מתעסק א"כ ה"ה ביוה"כ אם אנחנו סוברים שהוא חול הוי בגדר מתעסק לכן קשיא לי' לירושלמי וכן לוי אמר רק מצד שאוכלין ביוה"כ האמיתי דבזה ל"ש הת' דהוי מתעסק כיון דקיי"ל דמתעסק בחלבים ועריות חייב משום שנהנה ועפ"ז ימתק מאד לשון לוי בסיס תבשילי כו' דבא להורות זה דחשש עיקר על אכילה משום נהנה. ומעתה כיון דמוכרח דגם על יוה"כ ל"ח משום מלאכה אע"ג דהוי שגגת כרת משום דהוי בגדר מתעסק היכא דקסבר שהוא חול א"כ מכ"ש ביו"ט דהוי רק שגגת לאו דלדעת הרמב"ן ז"ל שגגת לאו א"צ ריצוי כלל א"כ בודאי היכא דהוא סבר שהוא חול דהוי בגדר מתעסק ל"ש למיגזר משום זה יו"ט שני ויש להעיר עוד מד' הגמ' ע"ז דכ"א דשדה לכותי מותר להשכיר דלית בי' משום לפנ"ע כיון דאינו עושה מלאכה ביו"ט אלא בחוה"מ ובחוה"מ אנו נמי עבדינן וקשה הא כותים ס"ל קרא כדכתיב וא"כ ס"ל דממחרת השבת היינו ממחרת שבת בראשית א"כ בטח יעשה מלאכה ביו"ט של עצרת דדן דלדידהו לאו יו"ט הוא וא"כ נהי דאנחנו ס"ל דאריס אריסתו קעביד מ"מ יהי' אסור משום לפנ"ע וכבר נתקשו בזה האחרונים אמנם להנ"ל א"ש דל"ש בזה לפנ"ע כיון דהא ס"ל דממחרת השבת היינו שבת בראשית ועצרת דידן הוא חול אצלם הוו בגדר מתעסק וליכא בזה לאו דלפנ"ע

איברא דז"א דהרי התוס' הוכיחו דגם באיסור דרבנן איכא לפנ"ע מלבד זאת אכתי קשה על מרחץ דמותר להשכיר לכותי הא יש לחוש משום יו"ט של עצרת ומרחץ נקראת על שמו של ישראל וע"כ דס"ל לגמ' דילן דכותים לא נחלקו עם חז"ל בפרישא דממחרת השבת והודו בזה דממחרת השבת היינו יו"ט של פסח והארכנו בזה במק"א ואכ"מ. הכלל כי מסוגיא זו א"ר דשגגת יו"ט הוי בגדר מתעסק אך כ"כ שהוא כ"ש מיוה"כ. ולכאו' עלה בדעתי די"ל דק"ו פריכא הוא לפמ"ש בת' להג' בעל תורת חיים שי' להוכיח מד' הרוקח דס"ל דאע"ג דמתעסק בשבת פטור משום דאינה מלאכת מחשבת מ"מ עבר עשה דשבתון כיון דעכ"פ לא שבת ואפי' א"נ דמתעסק במלאכה גם עשה דשבתון ליכא כיון דל"ה מלאכת מחשבת אינו בגדר מלאכה והוי שבותה ג"כ אמנם במתעסק ביו"ט וקסבר שהוא חול בזה בודאי הסברא נותנת דעכ"פ לא קיים העשה דשבתון וא"כ י"ל דא"ר מיוה"כ דדרשינן שבתון לקניבת ירק ואין במלאכה דיוה"כ עשה דשבתון לכן ל"ש למיגזר משום מלאכה כיון דהוי בגדר מתעסק משא"כ ביו"ט דאיכא עשה דשבתון במלאכה א"כ י"ל דשפיר תקנו יו"ט שני מחשש מלאכה דנהי דקסבר דהוא חול הוי מתעסק לענין מלאכה אך עכ"פ עבר על עשה דשבתון

אך לקושטא דמלתא ז"א דמלבד דאין סברא דמשום עשה דשבתון יתקנו