כלי חמדה דברים תס

אונסא כמאן דל"ע ולכן פי' דקאי על או"מ כמ"ש התוס' זבחים ק"ח ע"ב ועיין בזה בכלי חמדה דברים בפ' תצא לענין אונס דנערה המאורסה עיי"ש באות י"א ותבין דברינו

ובהאי ענינא אמרתי לת' קו' הטו"ז והמג"א על הרמ"א ז"ל דפסק באנסוהו לאכול דבר איסור אינו מברך ובאכל מפני הסכנה מברך מה לי אם אנסוהו אחרים או אם אנסוהו ביד"ש עיין ש"ע או"ח סי' ר"ד. ואמרתי לחלק בין הנושאים. דהנה באמת נפשו של אדם קצה באיסורין היינו שהנפש אינה רוצית ליהנות מאיסורין א"כ באמת ל"ש ברכה במה שהנפש אינה רוצה ליהנות אמנם בחולה דמצוה קעביד שמציל את נפשו והוא נכלל בעשה דושמרתם את נפשותיכם וא"כ באמת גם הנפש רוצית באכילה זו ולכן שפיר מברך עליו אמנם באנסוהו לאכול דבר איסור דדעת הרמ"א ז"ל ביו"ד סי' קנ"ז דאדם גדול יכול למסור נפשו אף במקום שאינה מצוה על קד"ה א"כ הנפש שהוא מחלקי אלקי ממעל מושכת אחרי קד"ה ואינה רוצית באכילה זו ושפיר שייך בזה נפשו של אדם קצה באיסורין ול"ש ברכה וזה נכון בעזהי"ת, ובדרך אגב אכתוב פה מה שאמרתי בד"פ לפרש ד' הגמ' ר"ה כ"ח ע"א בהא דשלחו לי' לאבוה דשמואל כפאו ואכל מצה יצא ולמה שלחו זאת דוקא לאבוה דשמואל ואמרתי דאבוה דשמואל לשיטתו דס"ל בכתובות נ"א דתחילתו באונס וסופו ברצון אסורה לבעלה ול"מ האונס מה שיצרה אלבשה כיון דסופה ברצון וה"ה נהנית א"כ ה"ה באכילת מצה כיון דנהנה מאכילתו וסופו ג"כ ברצון ולכן לא חשיב אונס והוי כמו רצון וביותר ביאור י"ל כיון דהוא ס"ל דל"מ אונס מה שיצרה אלבשה ואין המעשה חשיב אונס א"כ הכא ה"ה להיפך דבאמת הוא אוכל רק דאוכל מחמת אונס בשביל שיצרו אינו מניחו וזה ל"ח אונס ויש להטעים זה עפימ"ש לת' ד' הר"מ ז"ל בשם האדמו"ר מקאצק ז"ל ואכ"מ

בכלי חמדה פ' בלק אות ד' העיר אאמו"ר הגאון שליט"א על הא דמבואר בסנהדרין פ"ב אילו נהפך זמרי והרג לפנחס לא הי' נהרג עליו כיון דרודף הוי הא קיי"ל דיכול להציל באחד מאבריו ולא הציל נהרג עליו ואין לך יכול להציל באחד מאבריו יותר מזו שהי' לו לפרוש ממנה ואז לא הי' פנחס רשאי להרגו ותי' כיון דעתה הוא אנוס דיצרו אלבשי' עיי"ש היטב מה שהאריך בזה. ונראה לענ"ד לה"ר ברורה לזה דהרי חזינן בבא במחתרת דמותר להרגו כיון דחזקה דאין אדם מעמיד על ממונו והרי הוא בא להרגך א"כ באמת קשה אין לך יכול להצילו באחד מאבריו יותר מזו שיתן לו ממונו וממילא לא יהרגנו ובפרט על ל"ת צריך ליתן כל הונו ועכצ"ל כנ"ל כיון דחזקה הוא דאין אדם מעמיד על ממונו והוי אונס א"כ ה"ה ה"נ דהוי אונס דמה לי אונס יצרו דממון או אונס יצרו דעריות וז"ב לענ"ד וראיתי בדגל תורה ירחון רבני סי' י"ג העיר הגאון מקינצק שליט"א ג"כ בקו' זו וכ' לת' דבאמת לא הי' זמרי רשאי לפרוש ממנה כמו בנדה דיציאתו הנאה לו כביאתו אמת כי דפח"ח אבל עיקר ד"ק צ"ע כיון דבאמת עיקר הביאה רק מדרבנן ועיקר איסור תורה בפרהסיא מצד חה"ש א"כ בודאי מוטל עליו בכל רגע לפרוש ממנה שלא יחלל השם ביותר, ול"ש בזה לומר דיציאתו הנאה לו כביאתו דהכא אינו האיסור מצד הביאה רק מצד חה"ש וזה ל"ש אם פירש וברור הדבר היכא דשייך חה"ש צריך לפרוש מיד ואינו רשאי להמתין כלל, כאשר הרציתי הד' לפני אאמו"ר הגאון שליט"א הראה לי כי כבר הרגיש בד' הגאון שליט"א וכ' ע"ז כנ"ל והוא הוסיף עוד בזה בחי' בזה"ל ועוד דא"א לומר דלא הי' רשאי לפרוש מצד דיציאתו הנאה לו כביאתו ז"א דזה אינו בכל יהרג וא"י דזה ל"ה כ"א מסור לחכמים ול"ה בכלל פירסום וכונת אאמו"ר הגאון שליט"א כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' שבועות הכ"ב דדבר שאינו ידוע אלא לחכמים ל"ח ידוע וניכר לג' בנ"א וכיון דל"ח ידוע לבנ"א א"כ ל"ה בגדר חה"ש ודפח"ח וש"י: