כלי חמדה דברים תסא

ה) בפ' עקב אות א' הביא אאמו"ר הגאון שליט"א בשם מרנא הגאון הק' מסאכטשאב זצ"ל דזה דמהני ביטול בע"ז של עכו"ם משום דנאסרה בעשייתה לשם עכו"ם והיינו משום דהזמנה בגוף ע"א מלתא הוא ולכן במבטלה פקע הזמנתו ואע"ג שכבר עבדה ג"כ שוב אינו מוסיף איסור עיין בפנים ותבין ולפי"ז נוכל לת' דקדוק עצום במס' סוכה ל"א ע"ב בברייתא שם לולב של עכו"ם לא יטול ואם נטל "כשר" והול"ל יצא וכבר עמדתי ע"ז עוד בהיותי טלי' ולהנ"ל י"ל דהנה הר"ת בתוס' שם מפרש דמיירי לאחר ביטול ואעפ"כ לכתחילה לא יטול משום דמאוס דהי' עליו שם ע"ז ולפי"ז י"ל כיון דעיקר האיסור במה שנאסרה הע"ז מצד הזמנה א"כ עתה כשמזמין אותו ולוקח למצוה ויוצא בו נפקע עי"ז לגמרי שם ע"ז שהי' לה, וכשר אח"כ לגמרי אף לכתחילה לצאת בו וזה שאמר ואם נטל כשר להורות דאח"כ כשר אף לכתחילה לצאת דע"י המצוה נסתלק ממנו לגמרי שם ע"ז, ואחי היקר כמו"ה חנוך העניך נ"י העירני די"ל זאת אפי' לשיטת התוס' שם דמיירי אפי' קודם ביטול ואעפי"כ לא אמרינן כמ"ש כיון דיש לו עצה בביטול שוב לא מכתת שיעורי' ולפי"ז י"ל לשיטת הראבי' ז"ל מובא בפנים בכלי חמדה שם דבע"ז של עכו"ם מהני ביטול באמירה לבד א"כ בזה שנוטל למצותו ומברך עליו הוי הביטול הגמור וכשר אח"כ לכתחילה ויפה אמר. וי"ל עוד עפי"ד הגאון בעל חלקת יואב שליט"א בספרו חאו"ח סי' י"ב שכ' לת' קו' התוס' סוכה דאיך משכח"ל לצאת בלולב של עכו"ם ביוט"ר כיון דזכה בו נעשה שלו וכ' הגאון שליט"א דאח"כ כשר מצד גרדומין ול"ש כמ"ש יעיי"ש בפנים א"כ א"ש מאוד הלשון ואם נטל כשר כיון דחל עליו פ"א ש"ש וממילא הוי בכלל גרדומין ושוב ל"צ שיעור וממילא כשר אח"כ לגמרי אף לכתחילה אמנם בעיקר ד' הגאון שליט"א הארכתי בזה הרבה וכבר נדפס ממני קצת בהפרדם שנה העברה ואכ"מ. ואחי היקר הב' המופלג והמפואר כמר מרדכי נ"י העירני על גוף הערתי בתיבת ואם נטל כשר הלא גם במתני' שם ד' ל"ד ע"ב חיתא אתרוג של תרומה טהורה לא יטול ואם נטל כשר ואמרתי לו דגם שם הכונה כנ"ל כיון דמבואר בגמ' הטעם מפני שמכשירה עיי"ש ברש"י ז"ל וא"כ אם נטל הרי כבר הוכשרה וממילא שוב כשר אח"כ לכתחילה ונכון הוא

ו) עיין בפנים בפ' תצא אות י"א אוק"ה האריך מורי הגאון שליט"א לענין מצוה שבין אדם לחבירו דל"צ כונה לכ"ע ונראה דמה"ט אין מברכין במצות שבין אדם לחבירו כגון צדקה וכאו"א וכיו"ב כיון דל"צ כונה וממילא ל"ש ברכה כיון דעיקר הברכה במקום כונה כמו"ש הפוסקים ובמקום דל"צ כונה לגמרי ל"ש ברכה ועיין בקונטרסי הנספח לכלי חמדה ויקרא שהבאתי בשם מרן הגאה"ק בעל שפת אמת זצ"ל לס' ויקרא דף ליב שכ' דלכן אין מברכין על סיפור יצ"מ כיון דמצד השכל ג"כ חייבין אנו להודות ולהלל כמו דאיתא עבדא דמפיק לי' מארא לחירות ויהיב לי' כספא ודהבא אית לי' לשבחא ולכן ל"ש ע"ז לברך אקבו"צ עיי"ש. ולפי"ז י"ל קו' הראשונים אמאי לא מברכינן במגילה לשמוע מ"מ ועיין באבודרה"ם שהאריך בזה ולהנ"ל י"ל דהנה במגילה יש ב' חיובים א' חיוב שמיעה וב' קריאה ויש בזה ב' ענינים החיוב שמיעה מצד פרסום הנס והחיוב קריאה מצד מחיית עמלק וכמו שביאר בזה האדמו"ר הגאה"ק מסאכטשאוו זצ"ל באבני נזר ה' מגילה ד' הבה"ג דנשים פטורין מחיוב קריאה יעיי"ש וכיון דעיקר החיוב שמיעה מצד פרסומי ניסא אשר היינו כולנו בגזירת המן להשמיד ולהרג ודמי ממש לסיפור יצ"מ ול"ש לקבוע ע"ז הברכה ובח' למס' מגילה הארכתי בזה לפרש ד' המדרש הנעלם רות המובא במג"א ס' תרפ"ט דאשה לא תקרא המגילה לעצמה רק תשמע מפי האיש ואכמ"ל: ישראל נתן בהגאון המובהק המחבר שליט"א.