כלי חמדה דברים תנג

כערל ומקצת ב"נ לא פסל והשוחט לישראל ולב"נ אינו פוסל את הפסח וד' הפע"ר צ"ע בזה. שו"ר שלכאו' יש לה"ר שדעת התוס' הוא ג"כ כהפע"ר דשחטו לישראל ולב"נ הפסח פסול ממ"ש בפסחים דף כ"ח ע"ב ד"ה וכל ערל ובד' ק"כ ד"ה כל ב"נ בהא דדרשינן בו אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ובמרור מיירי דבשעת שחיטת הפסח הי' מומר ואח"כ עשה תשובה דאינו אוכל פסח מצד שלא למנויו ותמי' לכאו' דמה פיסקא לומר דמיירי שלא הי' נמנה על הפסח ואין לומר דכונת התוס' כיון דא"ר לאכילת הפסח הוי תמיד בכלל שלא למנויו דאין מינוי שלו מינוי ואינו חל המינוי עליו ולכן אף כשעשה תשובה הוי בגדר שלא למנויו ז"א דהרי מבואר בסוגי' דפסחים דף ס"ב דאם ערל נמנה על הפסח הוי בגדר מנויו והכא עדיף מערל דמחוסר מעשה שיהי' ראוי לפסח והכא הרי בידו לעשות תשובה וע"כ כד' הפע"ר דשחט לישראל ולב"נ השחיטה פסולה וא"כ א"א לומר דנמנה על הפסח דלא משכח"ל כנ"ל ובאמת י"ל דטעם הדבר כיון דהוי זבח רשעים וא"כ אם ב"נ עצמו שחט את הפסח בודאי דהקרבן פסול משום זבח רשעים כמו בחטאת ועולה ושאר קדשים דפסולין משום זבח רשעים א"כ ממילא גם בהצטרפות עם ישראל כשרין פוסל כל הקרבן כיון דמצד ב"נ הקרבן פסול משם זבח רשעים ממילא כל הקרבן פסול

אמנם לקושטא דמילתא גם מצד זבח רשעים י"ל דמקצת אינו פוסל את הקרבן וראי' מק"צ ששחטו עבור כל ישראל והי' לכל ישראל חלק בהם אף כי לא ימלט שבתוך השנה כולה לא יהי' איזהו רשעים עוברי עבירה להכעיס ונתח"מ ב"ד ואעפ"כ הי' מקריבין את כל הק"צ ועיין במל"מ פ"ג משגגות בסו"ד שמסיק להלכה דאם הפריש קרבן ואח"כ נעשה מומר דהקרבן פסול משום זבח רשעים וא"כ הקשי' גדולה מהא דק"צ וע"כ משום דמקצת זבח רשעים אינו פוסל כל הקרבן א"כ י"ל דה"ה בקרבן פסח דינא הכי דמקצת ב"נ אינו פוסל ויש לדחות דאין לדמות שותפין לק"צ כיון דמוסרן לציבור והציבור ה"ה כשרים לכן אינו פוסל משום זבח רשעים משא"כ מצות פסח דהמצוה שיהי' נמנין עליו ואינו נאכל שלא למנויו א"כ לא יוכל חלקו להתבטל ושוב פוסל כל הקרבן ויש עוד לעי' בזה ויבואר במקו"א אי"ה

ד) ודרך דרוש אמרתי דלכן סיימה התורה בשבירת הלוחות שעשה מרע"ה לעיני כל ישראל ולחבר את סוף התורה לתחלתה ונקדים לבאר הקרא בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ וברש"י ז"ל התורה נקראת ראשית עיי"ש ונראה ביאור הענין ע"פ מה שאמרו חז"ל בגיטין נ"ט ע"ב א"ל דאורייתא ומפני דרכי שלום כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום הוא דכתיב דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום מבואר מד' חז"ל דכל התורה כולה מפני דרכי שלום וידעינן ד' הטו"ז שכל מקום שנאמר כל כפל כמו הכא "כל התורה כולה" בא להסביר שלא נאמר רובה ככולה רק כולה ממש והיינו דכל התורה ממש הן מצות שבין אדם למקום והן מצות שבין אדם לחבירו הן מפני דרכי שלום וראה נא לשון הרמב"ם ז"ל סופ"ד מה' חנוכה שכ' בזה"ל הי' לפניו נר ביתו ונ"ח או נר ביתו וקה"י נר ביתו קודם משום שלום ביתו שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו גדול השלום שכל התורה נתנה לעשות שלום בעולם שנאמר דרכי' דרכ"נ וכ"נ שלום עכ"ל הר"מ ז"ל והדברים צ"ב. אמנם הענין יובן דעיקר נתינת התורה לישראל שעיד"ז יהי' נעשה השלום בין הגוף והנפש דטבע הגוף להמשיך אחר תאות העוה"ז אמנם הנשמה שהוא חלק מאלוקי ממעל טבעה להמשך אחר השורש להדבק בצור מחצבתו ולהשלים בין שני הכחות האלה נתן השי"ת את תורתו לישראל שעיד"ז שנלך בדרכי התורה ונקיים כל מצותי' של תורה נעשה מכל עניני עוה"ז תורה ונזכך