כלי חמדה דברים תנב

הממציא כל הנמצאים והמתאחד בכלל השלימות עכ"ל

אך לכאו' אין זה מספיק אם יאמר הנביא בשם השי"ת שצונו לכבד משרתיו החמה והלבנה לפי שעה אמנם לדברינו יובן היטב כיון דזה א"א אם לא בהסתרת פנים ח"ו מישראל ודבר זה א"א שיצוה הקב"ה עלינו שאנחנו נסכים על הסתרת פניו מאתנו ונכבד משרתיו אחרי שזה היפך בחירת ישראל ונתינת תורתו לנו לזאת דינו כנביא שקר

ג) ועתה נבוא למ"ש לת' הקו' מהא דשחטו למולים וערלים דדוקא למולים וערלים משום דלבו לשמים משא"כ אם שחטו לישראל ולב"נ שחיטתו פסולה והנה זה דבר חדש ולא מצאתי מבואר בשום מקום באם שחטו הפסח לישראל ולב"נ שחיטתו פסולה ולכאו' ממקומו מוכרח להיפך דהרי מבואר בפסחים ד' ס"א דטעם דמקצת ערלה לא פסלה בשחיטה או משום וכל דמשמע כולה או משום דכתיב זאת עיי"ש כל הסוגי' וכיון דמפורש בתוה"ק זאת חקת וגו' כל ב"נ לא יאכל בו א"כ ב"נ דין אחד להם עם ערלות וא"כ כמו בשחטו לערלים ולמולים כשר ה"ה בשחטו לערלים ולב"נ ומ"ש בפע"ר משום דב"נ אין לבו לשמים באמת מבואר במכילתא ומייתי לה בגמ' דף צ"ו ע"א הך צריכותא אבל עכ"פ מבואר דאין נפ"מ בין ערל לב"נ. ולכאו' עלה בדעתי כיון דבאמת קרא דזאת חקת נאמר בקרא דב"נ ואעפ"כ בכל הסוגי' בדף ס"א דרשינן לה על ערל ולא מייתי כלל בב"נ אי מקצתה פוסל בו י"ל דבב"נ כ"ע מודים דפסלה אף מקצת כיון דב"נ אין לבו לשמים דמחשב לע"ז א"כ בשחט לישראל ולב"נ לא מבעי' למ"ד דאמרינן זה מחשב וזה עובד א"כ בודאי השחיטה פסולה אך אפי' לפי"מ דקיי"ל דז"מ וז"ע לא אמרינן מ"מ לפימ"ש בס' חמדת ישראל חלק הלאוין אות ל"ה דבשחיטה כיון דצריך שליחות ובפרט בשחיטת ספסח דלכ"ע צריך בעלים והשוחט בשליחות הבעלים שוחט א"כ לכ"ע פוסל בי' מחשבת הבעלים ולכן ליכא למידרש בב"נ דשחט לישראל ולב"נ יהי' שחיטתו כשירה ולכן נקט הגמ' רק הקראי על מקצת ערלה אי פסלה או לא. ואם כנים הדברים י"ל בזה מה דקשה טובא בהאי ארמאה דהוי סליק לירושלים דלאחר שנתודע להם ע"י ריב"ב דארמאה הוא קטלי' וכבר נתקשו בזה המפרשים דאמאי נתחייב מיתה ולהנ"ל א"ש כיון דשחטו את הפסח גם עליו הרי שחטו לישראל ולב"נ ושחיטת הפסח פסולה וא"כ פסל להם את הפסח ונתחייב מיתה מדין מזיק ונסתייע מזה ד' הפע"ר. איברא דז"א דנראה פשוט דאפי' לפי"ד הפע"ר דשחט לישראל ולב"נ פסול ה"ד ביודע שהוא ב"נ אבל אם קסבר שהוא ישראל אם נתודע אח"כ שהוא ב"נ הרי הוי מינוי בטעות וא"כ הו"ל שלא למנויו א"כ הו"ל בכלל שחט למנויו ושלא למנויו ואין נפ"מ אם הוא ישראל או ב"נ כיון דהמינוי בטעות ואינו בעלים כלל ואינו פוסל בו מחשבתו ומלבד זה כיון דהי' ארמאה ואין שליחות לנכרי וא"כ אפי' אם הוא בעלים אינו פוסל מחשבתו דהוי זה מחשב וזה עובד ולפי"ז נסתרה לגמרי מ"ש דלכן בב"נ פוסל לכ"ע גם מקצת ב"נ כיון דמחשבתו לע"ז ולהנ"ל ז"א כיון דבן נכר כולל נכרי ממש וישראל מומר ונכרי הרי אינו בר שליחות ואינו פוסל מקצת א"כ א"א לחלק בין זל"ז ובלא"ה לדעת רש"י ו"ל עה"ת דערל היינו שמתו אחיו מחמת מילה דאל"ה הוי בכלל ב"נ א"כ גם בישראל ב"נ אינו פוסל מקצת מצד שמחשב לע"ז כיון דלדעת רש"י ז"ל דמומר למילה ג"כ הוי בכלל ב"נ ובאמת לדעת רש"י ז"ל י"ל בפשיטות דלכן לא דרשי חז"ל וכל ב"נ לרבות או למעט מקצת משום דב"נ כולל הרבה מיני ב"נ אחד נכרי ממש וב' ישראל מומר לע"ז ג' מומר למילה לכן אמרה התורה כל ב"נ לכלול כל הני משא"כ ערל דאינו כולל אלא ערל שמתו אחיו מ"מ לחוד א"כ למה נאמר כל לכן ע"כ דאתיא לדרשה או כולה ערלה או מקצת ערלה ולפי"ז לפי האמת ודאי דב"נ דינו