כלי חמדה דברים תנ

מד' כולם נלמד דעדות בכתב דהוי מעשה חמיר יותר מעדות דע"פ ואע"ג דמקור האיסור להעיד בשקר הוא מדכתיב ל"ת ברעך עד שקר מבואר דאין נפ"מ בין בע"פ לכתב לענין שקר ואריכות בזה למותר

ד) (שם י"ב) ולכל היד החזקה וגו' לעיני כל ישראל. וברש"י ז"ל שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם ובגמ' מה דרש דרש קו"ח ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות אמרה תורה וכל ערל וב"נ לא יאכל בו וכו' על אחת כו"כ

א) במהרש"א יבמות דף ס"ב ע"א בח' אגדות כ' בשם ס' פענח רזי בזה"ל הקשה הרבינו פרץ מאי קו"ח הוא זה אימא דיו לבא מן הדין להיות כנידון דאמרינן בפ' תמיד נשחט שחט למולין ולערלים כשר ה"נ הרי הי' שבט לוי שלא טעו בעגל ועוד הא אמרינן אפי' עכו"ם ועוסק בתורה ה"ה ככה"ג וי"ל דשחטו למולים ולערלים כשר דבלב ערלים נמי לשמים משא"כ וכו' עכ"ל ועוד נראה דהא דעכו"ם ועוסק בתורה וכו' הא מוקמינן לה בד' מיתות דוקא שעוסק בז' מצות דידי' אבל בעוסק בכל התורה חייב עכ"ל המהרש"א ז"ל. והנה המהרש"א ז"ל לא העתיק ד' הפע"ר בשלימות ולפנינו בפע"ר הנדפס לא נמצאו דברים אלו כלל ואבאר מה שיש לי לדון בד"ק והנה לכאו' יש לומר בפשיטות דל"ד לשחטו למולים וערלים דהתם כיון דפסח אינו נאכל אלא למנויו המולים אוכלים אותו לגמרי משא"כ התורה כולה דיש בה דברים ומצות השייכים לישראל ולא ללוים וס"ת חסר אות אחת פסולה וא"כ א"א ליתן התורה ללוים לחודא כיון דהתורה בכללה א"א ליתן ללוים גרידא

אמנם נראה דקו' הפע"ר על הלוחות דכל עשרת הדברות הם ללוים כמו לכל ישראל דבהם אין לאוין ומצות מיוחדין מה שיהי' שייך רק למפלגה מישראל וא"כ שפיר קשה דמה בכך דישראל חטאו מ"מ כיון דשבט לוי לא טעי בעגל הרי יכול ליתן הלוחות לשבט לוי אך באמת לק"מ דהרי הלוחות הי' היסוד הראשי לכל התורה ובלא קבלת כל התורה גם הלוחות אין ליתן לישראל וכיון דכל התורה א"א ליתן להם ממילא ל"ש ליתן להם הלוחות ומדוקדק לשון הגמ' הכא התורה כולה אע"ג דבאמת הי' רק ביד משה הלוחות אמנם נתינת הלוחות הי' נתינת התורה כולה. אך בלא זה נראה לי דמרע"ה לא רצה ליתן התורה לשבט אחד ולדחות את כל ישראל מקבלת התורה כי התורה שייכה לכל ישראל וכל ישראל כלולין בתוה"ק ולזאת כיון דהי' עתה חלק מישראל שלא הי' ראוין לקבלת התורה שיבר את הלוחות וזה הי' מס"נ של מרע"ה לטובתן של ישראל ששיבר את הלוחות מעשה ד' ועבר בפומבי על לאו דל"ת כן לד' אלוקיכם להצלת ישראל לדון אותם כפנוי' ועיד"ז יוכל להתפלל בעדם ליתן להם לוחות שניות. ונראה דמה"ט סיימה התוה"ק בענין זה דשבירת הלוחות להורות זה דמס"נ של משה רבע"ה עבור ישראל זה הוא הגדולה שבגדולות שבמעשה מרע"ה מה שמסר נפשו ונשמתו עבור ישראל שזה הוא המס"נ היותר גדול להפקיר את עצמו לגמרי עבור ישראל. וראה זה פלא בפירוש על הר"מ ז"ל פ"ד מיסה"ת ה"ט שכ' ראיות על השארת הנפש שכ' בזה"ל ואלולי ידעו הנביאים שיש לנפשות חיים לעוה"ב לא מסרו עצמם להריגה על קד"ה כגון חנני' מישאל ועזרי' ועשרה הרוגי המלכות עכ"ל. והד' נפלאין מאוד לומר דאם א"י שיהי' לו חלק לעוה"ב א"צ למסור נפשו אם כי מצאנו בד' מאות ילדים שנשבו לקלון ששאלו אם אנו טובעים בים אם באין לחיי עוה"ב ה"ט משום דהי' ילדות וא"ח למס"נ דאשה קרקע עולם ומלבד זאת לא הי' עוד בשעת מעשה והרבה ריוח והצלה למקום וגם לא הי' עוד בגדר בני עונשין ושאלתם הי' אם זה בגדר מאבד עצמו לדעת שא"ל חלק לעוה"ב אבל מי שמחויב למס"נ מדינא כגון בג' עבירות שנאמר בהם יהרג