כלי חמדה דברים תמח

הובא דברי המרדכי שכ' לפרש הא דיחיד קורא אותן היינו תלמיד חכם ומזה נסתעף המנהג דחתן תורה שנותנין אותו לגדול העיר בתורה והח"צ כתב לתמוה עליו. א' דפירוש זה נסתר מד' הגמ' מדתלי' בגמ' זאת בפלוגתת ר"י ור"ש אי יהושע כתבן או משרע"ה כתבן ולד' המרדכי הא לר"י הנך ח' פסוקים גריעי משאר הפסוקים שבתורה דכל התורה משה מפי הגבורה כתבם והנך ח' פסוקי יהושע כתבם ואמאי תהי' להם מעלה יותר מכל התורה כו'. ב', מד' הרמב"ם ז"ל פי"ג מה' תפלה שכתב לפרש הך דיחיד קורא אותן שמותר לקרות אותם בבהכ"נ בפחות מעשרה הרי שפיחת מעלתם ולא העדיף את"ד. וראיתי להג' בעל יערות דבש ז"ל שכ' שמד' הגמ' לק"מ על המרדכי שהנה הטעם שיש לקרות ת"ח היינו עפ"מ דמבואר בפי"ב דמס' סופרים ומייתי לה בירושלמי מגילה פ"ג ה"ז דאפ' לעיקרא דדינא דבכל התורה הפותח בתורה מברך לפני' והחותם לאחרי' מ"מ בשמונה פסוקים אלו מברך לפני' ולאחרי' וכיון דיש בהם ברכות בפני עצמו לכן ת"ח קורא אותן אמנם הטעם דצריך ברכות, לפני' ולאחרי' שפיר י"ל דתלי' בזה אי יהושע כתבן או מ"ר כתבן ועי' בנחלת יעקב במס' סופרים שפירש ג"כ כן וא"כ א"ש דברי הגמ' אלו ד' הגאון ז"ל. ואם אמנם כי נכון לפלפולא אבל לקושטא דמלתא אין זה מספיק דהו"ל לש"ס לומר כמאן אזלא הא דתני' דשמונה ברכות מברך לפני' ולאחרי' נימא ר"י הוא ולא ר"ש ולא לתלות הדברים במימרא דר"ג אמר רב ולדייק מכח פלפול דהפי' יחיד ת"ח ועי' ביערות דבש דל"ד עי"ש ותבין דברינו

אמנם מה שנלע"ד בכוונת המרדכי דס"ל דהפירוש דיחיד קורא אותן היינו גדול הדור כמ"ש הג' ביערות דבש ז"ל אמנם ביתר ביאור להורות שלא נימא דבמיתת מרע"ה פסקה התורה מישראל רק כמו שאמרו חז"ל דביום שמת משה נולד משה דכחו של מרע"ה לא פסק מישראל ועד שלא שקעה שמשו של מרע"ה זרחה שמשו של יהושע וכן בכל דור ודור אתפשטות כחו של מרע"ה בחכמי הדור אשר ניתן להם התורה בקבלה מסיני לדור ודור ודורשיו לזאת קורא ת"ח הפסוקים האלו וכבר אמרתי בדרך צחות דהא דמבואר בסליחות לתענית אסתר שהובא דרשת חז"ל על מרדכי ממר דרור ועל אסתר מקרא דואנכי הסתר אסתיר והוסיף לדרוש שנרמז ביהושיע שהמן נתלה ממחרת הפסח מדכתיב וישבות המן ממחרת שהענין הוא שהמן חשב להפיל הפור ונפל על ז' אדר יום מיתת מרע"ה הי' שמח

אמנם באמת כיון שבזכות משה רבינו אכלו את המן עד בואם אל ארץ נושבת א"כ הרי במיתת משה רבינו לא פסק זכותו ועדיין נזונים ישראל בזכותו, אמנם ממחרת הפסח שאז הותר להם חדש ופסק המן שבכליהן אז נפסק לגמרי זכותו של משה בגשמיות לזאת הראו מן השמים להמן שעדיין זכות משה רבינו חופף עליהם שמרע"ה לא מת וכח מרע"ה נתפשט במרדכי היהודי ואז נתלה על העץ וכמו דלא נפסק כחו של מרע"ה בגשמיות כמו כן לא נפסק כח התורה שלו ולזאת שפיר אמרינן בגמ' לימא ר"י הוא דס"ל דח' פסוקים אלו יהושע כתבם ואעפי"כ הוא בכלל תורת משה ואנחנו מברכין ע"ז אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וא"כ נראה מזה דכחו של מרע"ה נשאר לגמרי ביהושע יען כי סמך ידיו עליו לזאת תקנו חז"ל דלדורות ת"ח קורא אותה להורות זה דכח של מרע"ה נתפשט בחכמי הדורות משא"כ א"נ דמרע"ה כתבה א"ר ממקראות אלו ע"ז דכח התורה שבחכמי הדורות הוא בכלל תורת משה וע"ז משני הגמ' אפי' תימא ר"ש הואיל ואשתני אשתני ויתכן מאוד עפי"ד הרמ"ע מפאנו ז"ל שכ' הפירוש דמרע"ה שכתב בדמע היינו מלשון דמוע היינו צרופי אותיות ויהושע סדרם אח"כ כהוגן א"כ יש בהם מעשה ידי יהושע ואעפ"כ הוא בכלל תורת משה ושפיר ילפי' מזה דה"ה דרשת חז"ל מה"ת הכל הוא בגדר תורת משה כיון דהוא מכחו של מרע"ה